דליה רביקוביץ (1936-2005), אחת מגדולות המשוררות שלנו, כתבה שירים רבים. במספר שירים היא כתבה והזכירה לבוש. הבגדים המופיעים בשיריה הם חלק אינטגרלי מהם. דליה, שהייתה אישה יפה מאוד, אהבה בגדים. בגדים ותיאורי גוף משמשים לה לתיאור אנשים , מצבים ורגשות שונים.
היא אהבה שמלה אדומה, אך גם חיפשה את חולצתה השחורה. היא לבשה שמלה פרחונית וגם דיברה על חצאית משובצת. היא כתבה על הבגד הבוער, אך למעשה, גופה בער. את בנה יחידה היא משווה ל"רקמה מדויקת".
לו היתה ידי משגת את השמלה האדומה שמחירה יקר מאוד,
ולו היה לי עופר מדלג על הרמה
מקפץ על הגבעות –
היינו נתלים בגגות הבתים
והיינו קושרים את כנפי הרוחות
עד שהיו מסתבכות ומסתבכות –
כמו פקעת של חוטים.
והן מתנשמות על פיהן ובורחות –
עד שיצא השמש בגבורה
מתנודד ברוב כוחו.
וישליך לי מעל שוחנו פרורים שיהיו בוערים על השמלה האדומה,
וישוב יסתולל בי בקול נהמה
וינגח בקרניו
כצמד שוורים.
ועלי השיחים יהיו הומים ומצלצלים
כמטר מטבעות זהב
ויביט ויראה ויביט בי מאוהב
דמה לך דודי לצבי או לעופר אילים.
נועה ויכונסקי- בהשראת השיר: שכרה (צילום-יחצ)
פורטרט
היא יושבת ימים רבים בביתה.
היא קוראת עתונים.
(מה יש, אתה לא קורא?)
היא אינה רוצה מה שהייתה רוצה לעשות. יש לה עיכובים.
היא רוצה וניל, הרבה וניל.
תן לה וניל.
בחורף קר לה, קר לה ממש
קר לה יותר מאשר לאחרים. היא מתלבשת היטב ועדיין קר לה.
היא רוצה וניל.
היא לא נולדה אתמול, אם זה מה שאתה חושב.
זאת לא פעם ראשונה שקר לה
לא פעם ראשונה חורף.
בעצם גם הקיץ איננו נעים.
היא קוראת עיתונים יותר ממה שהייתה רוצה.
בחורף היא לא זזה בלי תנור.
נמאס לה לפעמים.
האם היא בקשה ממך הרבה דברים?
תודה שלא.
היא רוצה וניל.
אם תרצה להביט מקרוב, יש לה חצאית משובצת. היא אוהבת חצאית משובצת כי זה עליז.
להביט עליה, אתה תצחק.
הכל מגוחך כל-כך.
אפילו היא צוחקת לזה לפעמים.
קשה לה בחורף ורע לה בקיץ,
אתה תצחק.
אפשר להגיד מימוזה,
עוף שאינו פורח,
אפשר להגיד הרבה דברים. היא תמיד מתעטפת במשהו ונחנקת, לפעמים חצאית משובצת ועוד בגדים תשאל, למה היא מתעטפת כשאפשר להחנק? הדברים האלה מסובכים.
זה הקור בחורף והחום המופרז בקיץ,
אף פעם לא כמו שצריכים.
ודרך אגב, אל תשכח, היא רוצה וניל,
עכשיו היא אפילו בוכה.
תן לה וניל.
חיפשתי ולא מצאתי את חולצתי השחורה
חיפשתי ולא מצאתי את חולצתי השחורה ערמת הבגדים מתגבהת על כסא ואינני מוצאת בתוכה את חולצתי השחורה זאת החולצה שרציתי ללבוש בכדי לקנות את לבך. אני לא מכירה את כל שמלותי וגם לא ממש זוכרת אותך.
לילה אחד עשינו שמות
בי ובך.
הימים חולפים שנה עוברת
בלי מנגינה אני נשארת.
אני אשה שאף פעם בשום מקום
לא למדה לנגן.
תשמור עלי הפעם שנוכל לנחש כמיטב היכולת
מה קרוב יותר,
מותי או מותך?
ובין אפשרות כזו או אחרת
המנגינה איננה נשארת.
כל לילה אני צולחת נהרות חמים שורצי תנינים.
מה שהיה היה.
לא יאומן באיזו קלות דעת
שכחת איך פעם אחת בחיים
הייתי אשה חיה.
חבל על דאבדין ולא משתכחים
במיוחד בלילה הזה
שצורב אותי ככוויה.
מה שהיה היה.
תדבק לשוני לחכי אם אמר עוד פעם מלים של אהבה.
דבש ובשמים וריחות רוזמרין
הם מה שנותר לי ממך.
והלילה הזה ארוך כל כך
ואיום כנדגלות
מה נשתנה הלילה הזה
מכל הלילות.
לא אהבה אני מבקשת
רק מים רבים
מעל לראשי
שיכבו את האהבה.
כל מימי הים התיכון
והים האדם והים השחור
הם מים של שלווה.
וותר לי הפעם שלח אותי לחפשי
ואני אהיה מנוחמת וחופשיה.
לא ימצאוני השומרים הסובבים בחוץ
לא יפצעוני ולא יכוני
פעם שלישית או שניה.
אבל אתה ישן שינה של שכחה
וחולם עליך ועל עצמך
וגם לי יש כוח בלתי משוער
לשכוח מה שצריך לשכוח
בעיקר לשכוח אותך.
שיטת השכבות בבגדים היא דרך לשימוש במספר בגדים הנלבשים אחד מעל בשני. שיטת ביגוד זה נפוצה בעיקר בזמנים בהם הטמפרטורה נמוכה, כיוון ששיטת השכבות מאפשרת חימום הגוף. באזורים חמים לעיתים הבגד העליון חוסם את קרינת השמש. אנשים העוסקים בספורט לעיתים לובשים מספר שכבות, כך כאשר הם מתחממים מבביצוע פעילות ספורטיבית, הם מסוגלים להשיל בגדים.
באופנה – שיטת השכבות מאפשרת שילוב מרקמים, טקסטורות ובדים.
כאשר השכבות מגנות על הגוף בדרך כלל מדובר בשלוש שכבות ביגוד:
שכבה פנימית שמטרתה לשמור על חום הגוף ולשמור עליו יבש.
שכבה אמצעית שמכונה גם שכבה מבודדת.
שכבה עליונה המגנה מרוח או מגשם ושומרת על שתי השכבות התחתונות.
באופנה:
שכבה תחתונה היא בדרך כלל בגד צמוד לגוף כגון: גולף, חולצה עם צווארון, טי שירט, בגד גוף.
שכבה אמצעית מאופיינת בכך שהיא רחבה יותר ומאפשרת לכך שהשכבה התחתונה תיראה על הלובש.
נשים רבות מעדיפות מכנסי ג'ינס על פני כל זוג מכנסיים אחר.
ג'ינס הם מכנסיים העשויים מדנים. במקור היה הג'ינס בגד עבודה והפך פופולרי בקרב בני נוער בתחילת שנות ה-50. מותג הג'ינס הראשון הוא לוי'ס. כיום ג'ינס פופולרי מאוד כלבוש יומיומי ברחבי העולם וקיים בצורות, בגזרות ובצבעים שונים.
חצאית עיפרון היא חצאית ישרה, צרה המגיעה בדרך כלל לברכיים. היא נקראת על שם צורתה: ארוכה, רזה כמו עיפרון.
סגנון
חצאית עיפרון ניתנת ללבישה בפני עצמה או כחלק מחליפה. בדרך-כלל יש לה פתח בחלק האחורי, או בצדדים. היא יכולה להגביל את התנועה של הלובשת. לפעמים מאחורה יש קפל צר. חצאיות עיפרון העשויות מבד גמיש כגון: סריג לא צריכות פתח מאו קפל מאחור.
נהוג לנעול נעלי עקב עם חצאית עיפרון, בצירוף גרבונים. מראה המזכיר את עידן חצאית העיפרון הקלסית של 1950. ניתן ללבוש חצאיות עיפרון עם נעליים שטוחות, מה שמקנה ללובשת מראה צעיר ומראה של תלמידה.
היסטוריה
קודמתה של חצאית העיפרון במערב הייתה hobble skirt בהשראת הבלט הרוסי, חצאית זו שרווחה בסוף המאה ה-19 לא הייתה נוחה להליכה.
המעצב הצרפתי כריסטיאן דיור הציג את חצאית העיפרון הקלאסית באוסף האופנה שלו ב- 1954 .
חצאית עיפרון של דיור
חצאית העיפרון של דיור נלבשה בעיקר עם ז'קט תואם.
חצאית העיפרון הפכה במהירות לפופולרית מאוד, במיוחד עבור לבוש משרדי. הצלחה זו נבעה מרצונן של נשים ללבוש אופנות חדשות בעקבות מלחמת העולם השניה, ולאחר הצנע הכלכלי בזמן המלחמה הקרההקיצוב, כאשר בדים היו יקרים.
נשים מפורסמות החלו ללבוש את חצאית העיפרון. למשל, השחקנית אווה גרדנר (1922-1990), מרלין מונרו (1926-1962), אודרי הפבורן (1929-1993) והנסיכה גרייס ממונקו (1929-1982).
ידועה מרלין מונרו בתלבושת של חצאית עיפרון וסוודר צמוד. טוני קרטיס בסרט "חמים וטעים" קרא לעבר מרלין מונרו הלבושה בחצאית עיפרון: רו איך היא נעה!
אחד ממעצבי האופנה הידועים בשנות ה-60 היה גוהן בייטס שהלביש דוגמניות כמו ג'ין שרימפטון וטוויגי בחצאית עיפרון.
כשהמצא המיני, אף הוא לעיתים היה בגזרת חצאית עיפרון אך קצרה מאוד. המצאת הגרבונים איפשרה לנוע בחופשיות בחצאיות עיפרון.
בשנות ה-80 הרבו ללבוש חצאיות עיפרון. ידועניות כמו מדונה והספייס גירלס לבשו חצאיות עיפרון סקסיות.
מפורסמות בחצאית עיפרון
אנג'לינה ג'ולי
אליזבת טיילור ופול ניומן ב"חתולה על גג פח לוהט"
דיאן קיטון ב"בייבי בום"
אליזבת אולסון
בעיות בלבישת חצאית עיפרון
חצאית עיפרון מקשה על תנועות הלובשת. ההליכה היא איטית וכניסה ויציאה ממכונית לוקחת בפועל יותר זמן. כאשר יושבים, הרגליים צריכות להיות קרובות. פעילויות כגון טיפוס על סולמות ורכיבה על אופניים יכולות להיות קשות.
באופנה
אוסקר דה לה רנטה
מרני
אוסקר דה לה רנטה
טום פורד
פראדה
פראדה
פנדי
תיאורי
ג'יוונשי
ויקטוריה בקהאם
ויויאן וסטווד
ויויאן וסטווד
Givhan, Robin (August 18, 2003). "Fall Fashions". The Washington Post.
תיקי חגורה אהודים על ספורטאים, תיירים והם גם כיום באופנה.
בעבר
תיקי חגורה קיימים בכל העולם. בגרמניה הם נקראים “belly bags", בצרפת – “banana bags", באנגליה “bum bags” ובדרך כלל הם נקראים פאני פאקס – Fanny pack.
הם נלבשים גם על ידי גברים וגם על ידי נשים.
בארץ הם נקראים לרוב פאוץ.
האינדיאנים לבשו חגורות עם תיק וכך גם בימי הביניים. בזמנו שימשו אף להסתרת נשק.
במאה ה-15 לבשו הצרפתים תיק צמוד לחגורה שנקרא chatelaine bag. הם השתמשו בו כדי לשאת מספריים, שעון, מפתחות וכדומה.
הבופאלו האמריקאים נהגו לתפור תיקים ברצועה שנכרכה סביב מותניהם. בתיק זה נשאו עשבי תרופות,
בימי הביניים נהגו ללבוש תיקים סביב החגורה בהם נשאו כסף ופריטים נחוצים אחרים. תיק זה העיד על מעמד הלובש אותו. לרוב היה עשוי מעור.
הסקוטים נהגו ללבוש תיק סביב החגורה הנקרא sporran . הוא עשוי מעור או מפרווה ומקושט במכת, שער סוס, גדילים ואף ראש בעל חיים. הוא משמש בארנק כסף וכתיק לחפצים אישיים.
החל משנות ה-80 החלו ללבוש חגורות תיקים. הלבוש נוח לספורט ובעיקר לריצות, אך גם ניתן למצאו בתצוגות אופנה.
ווג 10–
לואי ויטון, גוצ'י ופראדה ייצרו תיקי חגורה. הם יוצרו מעור, מבד, מסאטן ואף מחומרים מבריקים.
ריהאנה ידועה בתיקי חגורה שלה.
ריהאנה בתיק של לואי ויטון
Matthew McConaughey
בסיינפלד היתה אפיזודה בה ג'ורג' לבש תיק זה וסיינפלד אמר לו: נראה כי החגורה שלך בלעה בעל חיים קטן.
יצרנים משתמשים בתיקים אלו כדי לקדם מוצרים, ואז התיק נושא לוגו השל החברה.
תיירים אוהבים ללכת עם תיקים אלו המקלים על הליכתם.
גם ספורטאים אוהבים להשתמש בתיקים אלו המשחררים את הידיים מנשיאת תיק.
\
.jpg)
בעבר
