היסטוריה של אקססוריז לשיער משקפת את האבולוציה של האופנה, הטכנולוגיה ומעמד האישה לאורך מאות שנים — מחפצי נוי יוקרתיים בעת העתיקה ועד למוצרי צריכה יומיומיים והצהרות אופנתיות.

העת העתיקה: סיכות שנהב ועצם כבר במצרים העתיקה, ביוון וברומא השתמשו הנשים בסיכות מחודדות מעצם, שנהב, עץ ומתכות יקרות כמו ארד וזהב. סיכות אלה שימשו בעיקר נשים ממעמד גבוה כדי להחזיק תסרוקות מורכבות ומורמות, והיוו סמל סטטוס חברתי.

ראשית המאה ה-20: מעבר לפונקציונליות וייצור המוני

• סיכת הסבתא (Bobby Pin): בשנות ה-20 של המאה ה-20, עם כניסת תסרוקת ה"בוב" (קארה קצר), המציא לואיס מרקוס את סיכת הסבתא המוכרת. הסיכה הקטנה והקפיצית איפשרה להחזיק שיער קצר במקומו בצורה דיסקרטית.

• 

• פיתוח הפלסטיק והבקליט: המעבר לחומרים סינתטיים במחצית הראשונה של המאה אפשר לייצר קליפסים וסיכות במגוון צבעים ובמחירים נגישים לכל שכבות האוכלוסייה.

שנות ה-80 וה-90: המצאת קליפס הציפורן והאסתטיקה הנגישה בשנת 1989 רשם הממציא הצרפתי קריסטיאן פאריזר (Christian Potenza/Pariser) פטנט על קליפס הציפורן (Claw Clip או "קליפס סרטן"). העיצוב התבסס על שתי זרועות משוננות המחוברות בקפיץ מרכזי, שאיפשרו לאסוף את השיער בשנייה אחת ללא צורך בגומיות או סיכות נוספות.

לצד קליפס הציפורן, שנות ה-90 הביאו עימן מגוון עיצובים בולטים:

קליפס סרטן claw clip

• קליפס בננה (Banana Clip): עיצוב אנכי שהעניק מראה של זנב סוס נפוח.

• קליפסים בצורת פרפר: סיכות קטנות וצבעוניות שהיו חיוניות למראה ה-Y2K.

• קליפס נקישה (Snap Clip / Tic-Tac): קליפס מתכתי קמור שנסגר בנקישה, פופולרי במיוחד אצל נערות וילדות.

המאה ה-21: קמבק נוסטלגי וקיימות בשנים האחרונות זכה קליפס הציפורן לקמבק עצום בהובלת רשתות חברתיות כמו טיקטוק ואינסטגרם. המעבר לסגנון לבוש נינוח והעדפה של תסרוקות טבעיות ומהירות החזירו את הקליפס לקדמת הבמה. כיום, יצרנים מתמקדים גם בשימוש בחומרים ירוקים כמו אצטט מתכלה (Cellulose Acetate) ופלסטיק ממוחזר.