ברדס

ילד לבוש במעיל עם ברדס

בַּרְדָּס (או קַפּוּצ'וֹן, בצרפתית) או (Hood באנגלית) הוא כובע המחובר לבגד, לרוב לבגדי חורף כגון גלימה, מעיל או אימונית, אם כי כיום מצוי כאביזר אופנתי אף בפריטי קיץ כגון גופיות וחולצות טי.

בשונה מכובע רגיל, חיבורו של הברדס לבגד יוצר רצף לבוש המגן גם על הצוואר. הוא מאפשר ללובש הסתרה או הסוואה במידה מסוימת.

אימונית עם ברדס היא פריט באופנת הראפרים.

בצה"ל מכונה לעיתים הברדס של מעיל דובון בשם צ'וּקוּ. על חלק מהחיילים נאסר ללבוש אותו על הראש בזמן פעילות, וזאת כדי לשמור על השמיעה, הערנות או על שדה הראייה.

הברדס לרוב עשוי מפיסת בד אחת ריבועית המקופלת ונתפרת בתפר אחד אחורי או עליון, הפינה שבין החלק העורפי והעליון נגזר בצורה מעוגלת, הצד שלישי נתפר לשולי הגלימהאו המעיל או נגזר יחד עם גזרת הבגד והצד הרביעי נשאר פתוח עבור הפנים.

במשך מאות רבות מופיע הברדס כחלק מגלימה ארוכה או קצרה בעיקר מעל לכתפיים, כחלק ממעיל או מטפחת ענקית ששימשה לכיסוי כתפים. אך הוא מזוהה בעיקר עם ימי הביניים. במאה-ה12 המאוחרת לובשים גברים באירופה גלימת – צווארון שמחוברת לברדס^[ בתקופת הבארוק הצרפתי  הוא היה נפוץ בצורות שונות כחלק מהלבוש הנשי והגברי.

היו הבדלי גזרות בין הברדס האנגלי והברדס הצרפתי. בדיוק של המלכה אליזבט מיורק, אשתו של הנרי ה-7, היא מצוירת עם ברדס אנגלי. שערה ממוסגר בתוך שולי הברדס הרקום, שנופלים לפני כתפיה ויתרת הברדס תלוי מאחור. הברדס האנגלי היה בדרך כלל עשוי מקטיפה, והייתה לו מעין הגבהה משולשת [Gable] מעל לאמצע הראש שנוצר על מסגרת נוקשה. הברדס הצרפתי היה קטן יותר, מורכב על מסגרת נוקשה ונלבש מאחורי הראש.

מילון אבן-שושן מגדיר את הברדס כאחד ממיני הבגדים שנזכרו במשנה (כלאים ט' ז')  בימינו כסוי לראש המחובר אל המעיל מאחור. מצוין גם שאולי הברדס נקרא על שם מקום המוצא Brundisima שבאיטליה.