פאם פאטאל femme fatale מועדים לשמחה!

 

פאם פאטאל  femme fatale = אישה גורלית

 

 

ריטה היוורת

 

מתוך המילון:

femme fatale

אישה אטרקטיבית ומפתה. בסרטים היא בדרכ מביאה אסון על הגברים המעורבים איתה.

    • מורכבות יותר

מאפיינים עיקריים של ה-femme fatale:

  • יופי ומיניות מפתה
  • אינטליגנציה וערמומיות
  • שימוש בכוח המשיכה שלה להשיג מטרות

כיום:

היבטים של המשמעות העכשווית:

  1. מורכבות רבה יותר:
    • דמויות ה-femme fatale מוצגות כיום עם עומק פסיכולוגי רב יותר.
    • יש התייחסות למניעים, רקע אישי וקונפליקטים פנימיים של הדמות.
  2. העצמה נשית:
    • במקום להיות כלי בידי גברים, דמויות אלו מוצגות כבעלות שליטה על חייהן ומטרותיהן.
    • יש דגש על אינטליגנציה, כוח ועצמאות, לא רק על מיניות.

פאם פאטאל הופיעה בעיקר בסרטים שחור לבן שך film noire.

דמויות של פאם פאטאל בהיסטוריה:

חווה

היא הפאם הפאטאל האולטימטיבית

חווה בציור של ויליאם בלייק 1808

חווה מסמלת את פחד הגבר מהאישה, האישה המפתה, הגורמת לאדם לצאת מגן העדן.

דמויות כמו חווה מצויות בתרבויות שונות.

דלילה

דלילה הייתה האישה השלישית של שמשון, אחרי אשתו הראשונה, שניתנה לאיש אחר, והאישה הזונה העזתית. מכל נשיו, רק על דלילה מוזכר במפורש ששמשון אהב אותה, אך לא היה מצוין שדלילה אהבה אותו.

דלילה הציקה לשמשון בדבר מקור כוחו פעמים רבות, ובכל פעם, על מנת לרצותה התל שמשון בה ואמר לה סיבות שגויות. לבסוף, משגברו הצקותיה, גילה לה שמשון שכוחו טמון בשיער ראשו שלא גולח מעולם, בשל היותו נזיר לה' מיום הולדתו. בזמן ששמשון ישן, גזזה דלילה את מחלפות ראשו, דבר שגרם לאיבוד כוחו וכך נלכד שמשון לבסוף בידי הפלשתים.

שמשון ודלילה, פסל של ארטוס קלינוס האב, 1640

אשתר (עשתורת)

מספר נכבד של מיתוסים עוסקים בעישתר ומציירים את אופיה.

אחד מהם, אגדת גילגמש, מספר על טבעה הקנאי, והדמות המינית של עישתר. לפי המסופר במיתוס, לאחר שכוהנת עישתר בארך (עירו של גילגמש) הופכת את אנכידו לישות מתורבתת, יוצאים הוא וגילגמש למסע. לאורכו מסרב גילגמש לחיזוריה של עישתר, הנודעת באהוביה שנטשה והביאה למותם, ובכך מביא לחרון אפה. האלה שולחת אחריהם את "פר השמים", אך הצמד קוטל אותו. לבסוף נגזר דינו של אנקידו למיתה בגלל עזרתו בקטילת הפר והשד חֻמְבַּבָּ.

פנדורה

במיתולוגיה היוונית פנדורה -"מתנה", הייתה האישה הראשונה שעוצבה על ידי זאוס כחלק מהעונש שלו למין האנושי על כך שגנבו ממנו את סוד האש.

הטיטאן אפימתאוס היה אחראי על מתן תכונה חיובית לכל חיה. אך כאשר הגיע הזמן לתת לאדם תכונה חיובית – לא נשאר דבר. פרומתאוס, אחיו, הרגיש שכיוון שהאדם עליון לכל החיות האחרות, עליו לקבל מתנה ייחודית. לכן, גנב פרומתאוס את האש מזאוס ומסר אותה לאדם.

זאוס התרגז ויצר את האישה כעונש לאדם. האלים קראו לה פנדורה (פאן-דורה), שפירושו מתנת כל האלים. היא קיבלה מהם את מתנותיהם: הפיסטוס עיצב אותה מחימר ונתן לה צורה, אפרודיטה נתנה לה יופי, ואפולו נתן לה כישרון מוזיקלי ואת היכולת לרפא. אחריהם נתן לה הרמס תיבה, אמר לה לא לפתוח אותו לעולם, ונתן לה את הסקרנות.

פרומתאוס הזהיר את אחיו אפימתאוס לא לקבל מתנות מהאלים, אך האחרון לא הקשיב לאחיו, וכשפנדורה הגיעה אליו, הוא התאהב בה והתחתן איתה.

עד אז, המין האנושי חי בעולם מושלם ללא דאגות. אפימתאוס אמר לפנדורה לעולם לא לפתוח את התיבה. אולם, יום אחד, סקרנותה של פנדורה גברה עליה, והיא פתחה את התיבה. במעשה זה שחררה פנדורה את כל האסונות לעולם (דבר, עצב, עוני, פשע וכו'). היא מיהרה לסגור את התיבה, אך חתמה בתוכה את התקווה בלבד. העולם נשאר עגום וקר לתקופה ארוכה, עד שפנדורה פתחה את התיבה שנית ושחררה את התקווה (אלפיס) לעולם. סיפור זה אמור להסביר את המקור לתקווה ולאסונות בעולם.

Dante Gabriel Rossetti (1828-1882)

לילית

לילית באגדות חז"ל ובספר הזוהר היא שדה, ובמיתולוגיה היהודית המאוחרת היא אשתו הראשונה של אדם, ולאחר מכן אשתו של המלאך סמאל. במקורותמסופוטמים היא מכונה ליליתו ומקורה באלות למשתו ואישתר. לילית מסמלת מרדנות, רוע לב וחוסר צניעות, ובעולם העתיק ייצגה את האנטיתזה לדמותה של האישה היהודייה הנשואה והכשרה, בתרבות הרבנית ובתרבות העממית.

 

 

הלנה מטרויה

הלנה ( מילולית: לפיד) היא דמות במיתולוגיה היוונית שנודעה כיפה בנשים. הלנה הייתה אשתו של מנלאוס וחטיפתה על ידי פאריס הביאה לפרוץ מלחמת טרויה.

הלנה מטרויה בציורה של אוולין דה-מורגן, לונדון 1898

אשת פוטיפר

ספר בראשית, פרק ל"ט, מביא את סיפורה של אשת פוטיפר, שר הטבחים המצרי, שבחצרו גדל יוסף. בכל הפסוקים העוסקים באשת פוטיפר לא נזכר שמה. דמותה של אשת פוטיפר הפכה לסמל האשה המפתה, המנצלת את מעמדה מצד אחד ואת יצריו של יוסף מצד שני (במונחי ימינו, סיפור אשת פוטיפר הוא מקרה מובהק של הטרדה מינית, ולא של פיתוי).

 

הקרב כרגע  הוא על כנף מעילו: האם תצליח אשת פוטיפר לעצור את מנוסת יוסף, או לפחות להחזיק במעיל כהוכחה לגרסתה בדבר האירוע.

נשים אלו מתמרנות גברים לפי צורכיהן.

בימי הביניים נקראו נשים אלו מכשפות והוצאו להורג בשריפה.

מהספרות ידועות:

 

  • כרמן- מהנובלה "כרמן" מאת פרוספר מרימה
  • מטילדה – מ"מועדון המתאבדים" מאת רוברט לואיס סטיבנסון
  • בריג'יד או'שונסי – מ"הנץ ממלטה" מאת דשיאל האמט
  • פיליס דיטריכסון – מ"פרידה מאהובתי" מאת ריימונד צ'נדלר
  • אנה קרנינה – מהרומן באותו שם מאת לב טולסטוי
  • לולה-לולה – מ"המלאך הכחול" מאת היינריך מאן
  • סלומה – מהמחזה באותו שם מאת אוסקר ויילד
  • לייזי סוזן – מ"מולי פלנדרס" מאת דניאל דפו
  • מרגריטה גוטייה – מ"הגברת עם הקמליות" מאת אלכסנדר דיומא הבן
  • ליידי מקבת

בקולנוע

  • Barbara Stanwyck as Phyllis Dietrichson in “Double Indemnity” (1944; dir. Billy
  • Wilder)

 

Ann Blyth as Veda Pierce in “Mildred Pierce” (1945; dir. Michael Curtiz

  • Mary Astor as Brigid O'Shaughnessy in “The Maltese Falcon” (1941; dir. John Huston)

 

קלייר אנדרווד בבית הקלפים

סרסי לנינסטר במשחקי הכס

 

 

Catherine Tramell – Basic Instinct (1992)

 

 

מרלין מונרו

הביקורת על femme fatale

. הנה כמה מהנקודות העיקריות בביקורת זו:

  1. אובייקטיפיקציה של נשים:
    • הדמות לעתים קרובות מוצגת כאובייקט מיני בלבד, מה שמחזק סטריאוטיפים מזיקים.
    • יש טענה שהדגש על מיניות ויופי חיצוני מפחית מערכן של תכונות אחרות.
  2. חיזוק סטריאוטיפים שליליים:
    • הצגת נשים כמניפולטיביות ומסוכנות יכולה לחזק דעות קדומות שליליות כלפי נשים.
    • יש טענה שהדמות מעודדת פחד או חשדנות כלפי נשים חזקות ועצמאיות.
  3. פשטנות וחד-ממדיות:
    • לעתים קרובות הדמות מוצגת באופן שטחי, ללא עומק פסיכולוגי או מורכבות אמיתית.
    • הביקורת טוענת שזה מצמצם את המגוון של דמויות נשיות בתקשורת ובאמנות.
  4. הצדקת אלימות:
    • יש טענה שהצגת נשים כ"מסוכנות" יכולה לשמש כהצדקה לאלימות כלפיהן.
    • הדמות לעתים "נענשת" בסוף הסיפור, מה שיכול להיתפס כמסר בעייתי.
  5. מבט גברי (Male Gaze):
    • הדמות לרוב מעוצבת מנקודת מבט גברית, מה שמגביל את הייצוג הנשי האותנטי.
    • יש ביקורת על כך שהדמות משרתת בעיקר פנטזיות גבריות.
  6. הגבלת תפקידים נשיים:
    • הדגש על ה-femme fatale יכול להגביל את מגוון התפקידים הנשיים המוצגים במדיה.
    • יש טענה שזה מחזק את הדיכוטומיה המיושנת של "אישה טובה" מול "אישה רעה".
  7. התעלמות מהקשר חברתי:
    • לעתים קרובות, הרקע החברתי והכלכלי שמוביל נשים להתנהגות מסוימת מוזנח.
    • יש ביקורת על כך שהדמות מוצגת במנותק מהקשרים חברתיים רחבים יותר.
  8. שימוש כאמצעי שיווקי:
    • יש ביקורת על השימוש בדמות ה-femme fatale כאמצעי שיווקי גרידא, ללא התייחסות לאחריות חברתית.
  9. אי-רלוונטיות לעידן המודרני:
    • יש הטוענים שהארכיטיפ הזה אינו רלוונטי עוד לחברה המודרנית ולתפיסות העכשוויות של מגדר ומיניות.

חשוב לציין שלצד הביקורת, יש גם קולות המגנים על הדמות כצורה של העצמה נשית . 

close

🕶 גם את חיה בסטייל?

אם גם את (או אתה) רוצים להתעדכן בפוסטים החדשים של חיה בסטייל, הזיני את כתובת האימייל שלך למטה. מבטיחה לשלוח רק מייל אחד בשבוע, ולא להציק.

אנחנו לא שולחים ספאם או משתפים כתובות אימייל.
למידע נוסף ניתן לקרוא את מדיניות הפרטיות שלנו.

4 תגובות לפוסט “פאם פאטאל femme fatale מועדים לשמחה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *