מתחילת ימי האנושות אנשים חשו בצורך לבדל בינם לבין האחרים. בגדים, נעליים, מכשירים ותכשיטים שימשו דרכים לבידול. גם שפתון משמש כלי לבידול עצמי. ציידים צבעו את פניהם כדי להתמזג בסביבה, כמרים קישטו עצמם לכבוד האלוהים וצעירים השתמשו בכל דרך כדי למשוך את בני המין השני.
תחילה השתמשו במיצי פירות וצמחים , אח"כ השתמשו בתמציות שהופקו מחרקים כדי לצבוע שפתיים ואלו הם המקורות הראשונים של השפתון.
גברים ונשים סומריאנים לפני 5000 שנים השתמשו בשפתון. גם המצרים וקליאופטרה צבעו את שפתיהם. במצרים העתיקה היתה פריחה של שימוש בצבעי שפתיים.
בהודו העתיקה נשים צבעו שפתיהם.
נשות מסופוטמיה ידועות בצביעת שפתותיהן.
צביעת השפתיים נודעה גם ביוון וברומי.
בתור הזהב האנדלוסי הומצאו צבעי שפתיים עמידים.
כשהנצרות שלטה באירופה השפתון – נשכח, כיוון שהכנסיה ראתה בשימוש באיפור הערצת השטן.
הפרלמנט הבריטי הוציא חוק שפיו נשים מאופרות הן מכשפות שמנסות ללכוד גברים לנישואין. ב-1700 גבר יכול היה לבטל נישואיו באנגליה אם אשתו צבעה שפתיה באדום.
הפריחה של צביעת שפתיים החלה באנגליה במאה ה-16. בכהונת המלכה אליזבת. צבעי שפתיים היו אדומים וצבע פנים לבן ושפתון הפך לאופנתי בקרב נשים מהמעמד הגבוה ושחקנים שהשתמשו בשפתון.
המונח "ליפסטיק" הומצא ב-1880, למרות שידוע שכבר קליאופטרה השתמשה בצבע על השפתיים.
אבל במשך המאה ה-19 שימוש בקוסמטיקה לא היה מקובל ע"י נשים מכובדות בבריטניה והיה מקושר לקבוצות שוליים כמו שחקנים וזונות.
בסוף המאה ה-19 חברת גרליין הצרפתית החלה לייצר שפתונים. השפתון המסחרי הראשון הומצא ב-1884 ע"י קוסמטיקאית בפריז. ב-1920 כבר רווח השימוש בשפתון בבריטניה ובצרפת.
בארה"ב השתמשו בשפתון במאה ה-19 בדר"כ שחקנים. בצרפת ידועה שרה ברנדהרדט שהשתמשה בשפתון אדום בפומבי.
הקטלוג של סירס-רובוק הציע שפתון למכירה ב-1890.
צבע אדום היה מאוד פופולארי בשנות העשרים של המאה ה-19.
ב-1912 נשים אופנתיות אמריקאיות השתמשו בשפתון.
באוסטרליה השתמשו בשפתון לטקסי התבגרות.
ב-1915 השפתון נמכר במיכלי מתכת גליליים שהומצאו ע"י מוריס לוי. מיד לאחר מכן שאנל, גרלין, אחיזבת ארדן ואסתי לאודר החלו לייצר שפתונים.
אליזבת ארדן ואסתי לאודר החלו למכור שפתונים.
בקולנוע של שנות ה-20 בסרטים האילמים נראה השפתון האדום כשחור.
קלרה באו השחקנית הפכה למודל חיקוי לנשים:
Clara bow
בשנות ה-30 של המאה ה-20 אליזבת ארדן החלה לייצר גוונים שונים של שפתונים.
הצבע האדום נחשב כסמל נשיות ויש שראו בו סממן מרידה. סקר בשנת 1937 מצא שחמישים אחוז מהנערות האמריקאיות רבו עם הוריהן על הרצון להשתמש בשפתון.
באמצע שנות ה-40 הודגש במגזינים אמריקאיים שעדיף המראה הטבעי. אך בשנות ה-50 שחקניות כמו אליזבת טיילור ומרלין מונרו הפכו את השפתון האדום לפופולארי.
אליזבת טיילור.
יצרני שפתונים החלו לייצר שפתונים בגוונים שונים.
בשנות ה-60 קבוצות רוק השתמשו בשפתונים והשפתון הפך לנפוץ ביותר בקרב נשים.
בשנות ה-70 יוצרו שפתונים בצבעים לא רגילים כמו: כחול, ירוק ואף כסף.
הרוקר מרלן מנסון.
שפתון שחור הפך פופולארי בשנות ה-70 וה-90 והפך פופולארי בסגנון הגותי ובסגנון הפאנק.
בשנות ה-90 התכנית "חברים" גרמה להתפשטות שפתון המאט.
בשנות ה-80 יוצר שפתון מחליף צבעים ובמאה ה-21 יוצר השפתון העמיד ל-24 שעות לדברי היצרנים. כמו-כן יוצרו צבעי ניאון. כמו-כן הפכו לפופולאריים שפתונים ללא צבע (ניוד). למשל, קים קארדישאן וקלי ג'נר.
ב-1990 הומצא השפתון העמיד.
פיקנטריה:
נשים שמשתמשות בשפתון אוכלות כ-2 ק"ג צבע שפתון בחייהן.
נמצא במחקר הנקרא "אפקט הליפסטיק": נשים מגבירות החשק להשתמש בשפתון בזמנים של מיתון כלכלי.
היסטוריה של השפתון האדום בתמונות
במסופותמיה נשים וגם גברים קישטו את שפתיהם בצבע.
1. לפני 3000 שנים במצרים. קלאפטרה המיתה חרקים כדי להשיג צבע אדום על שפתיה.
2. במאה ה-15 אליזבת הראשונה מלכת אנגליה. בימי הביניים סברו שאודם על השפתיים מגן ממוות.
ב-1770 הפרלמנט הבריטי מוציא חוק שנשים מאופרות הן מכשפות המנסות למשוך גברים לנישואין. רק פרוצות המשיכו למשוח שפתיהן באודם.
בסוף המאה ה-19 המלכה ויקטוריה הכריזה שאיפור הוא לא מנומס והפך לא מקובל בימי מלכותה. אבל השחקנית הצרפתית שרה ברנרד השתמשה בשפתון ולא רק על הבמה.
4.סוף המאה ה-19: ב-Sears Roebuck catalog מופיע איפור אדום ללחיים ולשפתיים. שחקניות מופיעות מאופרות בשפתיהן.
תחילת המאה ה-20: מוריס לוי ממציא את השפתון בשפופרת. לפני כן השפתון היה עטוף בנייר משי, שקשה היה לשאת אותו. תוך מספר שנים אליזבת ארדן, שאנל, גרלן ואסתי לאודר החלו למכור שפתונים.
בשנות ה-30 של המאה ה-20 הלנה רובינשטיין ייצרה שפתון שמגן מפני שמש לטענתה. יצרני שפתונים האיצו בנשים להשתמש בשפתונים כחלק ממאמץ מלחמתי.
שפתון היה מצרך מבוקש אך נדיר עקב המלחמה והכימאית האזל בישוף ייצרה לראשונה שפתון שאמור להישמר יממה.
.6. בשנות ה-40 של המאה ה-20 אליזבת טיילור נודעה כבעלת שפתון בולט. חברות כמו מבלין, רבלון וקאבר גירל ייצרו שפתונים.
7. בשנות ה-50 של המאה ה-20כוכבות קולנוע כיכבו עם שפתון אדום. מרלין מונרו, ריטה הייוארת ואווה גארדנר ידועות בשפתונים הלוהטים שלהן. 90% מנשות ארה"ב השתמשו בצורה זו או אחרת בשפתונים.
בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 יוצרו שפתונים בצבעים רבים. תנועות הפאנק הביאו לאור שפתונים שחורים וסגולים. שפתונים כחולים נראו בתצוגות.
9. בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20 צבע אדום עשה קאמבק ע"י מדונה.
10. ידועניות ממשיכות להשתמש בשפתון אדום, החל מגווין סטפאני, טיילור סוויפט ואמה סטון.
14שמלה הקטנה השחורה הוצגה לעולם ע"י קוקו שאנל אבל היתה זו אודרי הפבורן שהפכה את השמלה למפורסמת בסרט "ארוחת בוקר בטיפאני" שעוצבה ע"י גיוואנשי .
מאודרי הפבורן ועד ביונסה
אודרי הפבורן ב-1961
ביונסה 2005
6
ביונסה 2014
השמלה השחורה הקטנה היא אחת מיסודות המלתחה הנשית במאה ה-20.
השמלה השחורה הקטנה הפכה לבחירה המועדפת להרבה נשים ליום ולערב.
איב סן לורן אמר: אין יפה מאישה בשמלה שחורה קטנה העומדת לצד גבר שהיא מאוהבת בו.
מילון אוקספורד מגדיר אותה: בגדm שחור פשוט לאישה הנלבש ומתאים לאישה ברוב הנסיבות החברתיות הפורמליות.
השמלה השחורה הקטנה היא בדרך כלל שמלה שחורה, כמובן, קצרה – שמלת קוקטיל', אך גם שמלות מקסי שחורות מכונות שמלה שחורה קטנה או בקיצור LBD = little black dress
השמלה השחורה הקטנה מיוחסת לדגמים ב-1920 של קוקו שאנל וג'אן פאטו.
ב-1926 פרסמה המעצבת קוקו שאנל ב"ווג" איור של שמלה שחורה באורך הברך, שצוות המגזין קרא לה "הפורד של שאנל". כמו מכונית מדגם T של פורד, השמלה הקטנה הייתה פשוטה ואיכותית מספיק כדי להתאים לנשים עם אורח חיים מגוון שמגיעות ממעמדות שונים.
קוקו שאנל בשמלה שחורה קטנה
קוקו שאנל קיבלה השראה לשמלה שחורה קטנה ממודל T של מכונית פורד שפורסמה בווג ב-1926
המגזין תיאר את השמלה ששאנל עיצבה כ"שאנל פורד". המגזין גם ניבא ששמלה שחורה קטנה תהווה מדים לכל אישה בעלת טעם.
עפ"י מילון אוקספורד האנגלי תחיחלת השימוש בשמלה שחורה קטנה היתה ב-1902 ביצירה של הנרי ג'יימס "כנפי היונה". The Wings of the Dove
וכך ג'יימס תיאר זאת:
She might fairly have been dressed tonight in the little black frock that Milly had laid side.
לבשה אותה אדית פיאף בהופעותיה.
מעצבים ונשים רבות חושבים שהכרחי לכל אישה שתהיה לה שמלה שחורה קטנה.
ניתן לשלב בשמלה השחורה כל מיני אביזרים וז'קטים ובכך לשנות את ייעודה.
אידיאלית, השמלה השחורה צ"ל פשוטה ככל האפשר.
לפניי 1920 שמלה שחורה נשמרה לתקופות אבל ונחשב לא הולם להופיע בשמלה שחורה שלא לאבל.
המלכה ויקטוריה מתאבלת
הפרוטוטיפ של הבגד השחור היה לבוש האבלים.
עד סוף המאה ה-19 אלמנה היתה צריכה להתלבש בשחור שנתיים וחצי אחרי המוות ואח"כ חצי שנה בצבעים דיסקרטיים. כ"כ האלמנות התבקשו ללבוש בגדים ללא מחשוף.
דוגמא לכך:
ציור של ג'ון סינגר סארגנט מ-1884 על קנבאס מוצג במוזיאון מטרופולין במנהטן נקרא "מדם X או מדם פייר גוטרו"
ציור של אשת חברה וירג'ין אמלי אבנגו גוטרו אשתו של פייר גוטרו שנישאה לבנקאי. היתה אמריקאית וידועה לשמצה עקב בגידותיה.
ציור של אשת חברה וירג'ין אמלי אבנגו גוטרו אשתו של פייר גוטרו שנישאה לבנקאי. היתה אמריקאית וידועה לשמצה עקב בגידותיה. מדם X צוייר לפי בקשת סרגנט . הציור מראה אישה בשמלת סטן שחורה עם רצועות מתוכשטות.
רוב האנשים חושבים שהרעיון של שמלה שחורה קטנה נולד אצל קוקו שאנל. אבל שאנל לא המציאה את השמלה השחורה הקטנה אבל עזרה להפוך אותה לפופולארית. המעצב אדוארד מולינה גם הוא עיצב שמלות שחורות קטנות בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20.
לפני מלחמת העולם הראשונה הרבה נשים לבשו לאות אבל שמלות שחורות, אך לאור הקרבנות הרבים במלחמת עולם ראשונה יותר ויותר נשים הופיעו בציבור בשמלות שחורות. הפרוטוטיפ של הבגד השחור היה לבוש האבלים.
יש לציין שעד המאה ה-20 ברור שנשים לבשו שמלות שחורות היו אמידות. הצבע השחור היה אחד מהצבעים היקרים וכך הוא סימל נשים עשירות שיכלו להרשות לעצמן ללבוש שמלות שחורות.
השמלה השחורה הקטנה נראתה בזמן המשבר הכלכלי של 1929 אבל נשים לבשו שמלות שחורות קצת יותר ארוכות.
הוליווד השפיעה על אימוץ השמלה השחורה הקטנה. בשיטת הטכניקולור השמלה השחורה נראתה טוב יותר על המסך מאשר שמלות בצבעים.
השחקנית ההוליבודית אווה גארדנר בשמלה שחורה קטנה זוהרת
במשך מלחמת העולם השניה הסגנון הפך לנפוץ ביותר ואף הפך לבגד חובה לנשים בביזנס.
הופעת "המראה החדש" של דיור לאחר מלחמת העולם השניה והשמרנות המינית של שנות החמישים החזירה לגדולתה את השמלה השחורה הקטנה גם כמדים וגם כסמל של אישה מפתה מסוכנת.
שמלה שחורה קטנה בקולקציה של המראה החדש של דיור.
הפאם פאטל של הוליווד ונשים בוגדות של הוליווד היו נשים בשמלות שחורות בניגוד לנשים עקרות בית.
סיבים סינתטיים היו פופולאריים ב-1940 ו-1950 והגדילו פופולאריות של שמלות שחורות קטנות.
בשער הווג 1947
פער הדורות של שנות ה-60 של המאה 20 יצרו דיכוטומיה בעיצוב השמלה השחורה הקטנה. הדור הצעיר לבש שמלות מיני בשחור. הרבה נשים אימצו את השמלה השחורה שעוצבה ע"י הוברט גיוונשי ונלבשה ע"י אודרי הפבורן ב"ארוחת בוקר בטיפאני".
בעקבות הפופולאריות של אריגים שונים עוצבו הרבה שמלות שחורות קטנות בעיצובים שונים: ארוכים וקצרים ונלבשו עם נעלי עקב, סנדלים ומגפים.
בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20 יותר שלטו שמלות צבעוניות אך בשנות ה-2000 חזרה השמלה השחורה הקטנה לגדולתה.
השמלה השחורה הקטנה הכי מפורסמת היתה של אודרי הפבורן ששיחקה את הולי גוליטלי ב"ארוחת בוקר בטיפני" ועוצבה ע"י הוברט דה גיוואנשי. השמלה נלבשה עם פנינים וכך נראו השמלות בשנות ה-60 של המאה.
השמלה הזו נמכרה במכירה פומבית ב-2006 ב—410000 לירות פאונד.
אודרי הפבורן
בטי בופ דמות קרטון צויירה לובשת שמלה שחורה קטנה. (אח"כ צויירה באותו דגם שמלה באדום)
בטי בופ – דמות קרטון
ואליס סימפסון הדוכסית מוינזדור לבשה מספר שמלות שחורות קטנות ודיברה בשבח שמלות אלו. היא אמרה: כשמתאימה שמלה שחורה קטנה אין משהו אחר שאפשר ללבוש במקומה.
וואליס סימפסון
אדית פיאף לבשה רק שמלות שחורות בהופעותיה. לכן היא כונתה "הציפור השחורה הקטנה". כך אנשים התרכזו בשירתה ולא בבגדיה.
אדית פיאף
במקרה הידוע לשמצה בתיאטרון קובנט גרדן במאי פיטר את הזמרה השמנה דבורה וויוט (voigt) מהאופרה כי לא יכלה ללבוש שמלה שחורה קטנה ובמקומה הציב כזמרת את הזמרת הרזה יותר Anne Schwanewilms אן שוואנוילמס
דבורה וויוט
אן שוואנוילמס
הנסיכה דיאנה בשמלה שחורה 1997
הנסיכה דיאנה בשמלה שחורה קטנה שכונתה "שמלת הנקמה" מאחר והיא נלבשה מיד אחרי שהנסיך צ"ארלס התוודה על אהובתו, קמילה.
אליזבת הרטלי בשמלה שחורה קטנה בסרט "ארבע חתונות ולוויה אחת" 1994 מלווה ע"י יו גרנט
Tuxedo waiters, black ties
White tablecloths and red wine
We've been plannin' this night
Lookin' forward to it for some time
Honey, I know you love gettin' dressed up
And you know I love showin' you off
Watchin' your baby blue eyes
Dancin' in the candlelight glow
All I can think about is gettin' you home
Walkin' through the front door
Seein' your black dress hit the floor
Honey there sure ain't nothing
Like you lovin' me all night long
And all I can think about is gettin' you home
I don't need this menu, no I don't
I already know just what I want
Did I hear you right? Did you tell me
Go pay the waiter and let's leave?
Honey, I know by that look in your eyes
And your hand drawin' hearts onto mine
That our night out of the house
Ain't gonna last too long
When all you can think about is gettin' me home
Walkin' through the front door
Seein' your black dress hit the floor
Honey there sure ain't nothing
Like you lovin' me all night long
And all I can think about is gettin' you home
Walkin' through the front door
Seein' your black dress hit the floor
Honey there sure ain't nothing
Like you lovin' me all night long
And all I can think about is gettin' you home
When you think Tim McGraw
I hope you think my favorite song
The one we danced to all night long
The moon like a spotlight on the lake
When you think happiness
I hope you think that little black dress
Think of my head on your chest
And my old faded blue jeans
When you think Tim McGraw
I hope you think of me
הסרט נסוב על חלומות כשלונות וידידות של נשים בנות 24 המחפשות כיוון בחייהם.
Yoo-min (Yoon Eun-hye), Hye-ji (Park Han-byul), Soo-jin (Cha Ye-ryun) and Min-hee (Yoo In-na) היו החברות הכי טובות בקולג'. כשלמדו תיאטרון וקולנוע באוניברסיטת עילית היו מאוחדות בתשוקתן לסצינת הקלאבים של סיאול ולשופינג של מוצרי יוקרה אבל החיים אינם קלים עבורן.
יו-מין מקבלת משרה אצל כותב תסריטים מפורסם לטלביזיה וקונה שמלת מיני שחורה קטנה כסמל להצלחה היא הופכת להיות שמרטפית לתאומים של הבוס. הילדה העשירה מין-הי מתכננת ללמוד בחו"ל אבל אינה הולכת לשום מקום ומשפרת את האנגלית שלה. הי-גי הופכת למפורסמת כשהיא מופיעה במודעת פרסומת ללויס מה שיוצר קרע עם חברותיה. סו-גין שואפת להיות שחקנית אך נכשלת באודישינים ומצבה מורע כשאביה פושט רגל.
מתוך הסרט הקוריאני שמלה שחורה קטנה.
שמלה שחורה קטנה באמנות
טיציאן: בחורה צעירה בבגד שחור 1520
רובנס: האישה עם הראי 1620
מודליאני 1916
גברת פריזאית בשחור אדוארד מאנה
"הדאמה" אדוארד מאנה
מאדם פג"ס בשחור ג"ובאני בולדיני 1912
אישה בשמלה שחורה פסל ארד טום קורבין
השמלה השחורה אלכסנדר כץ 1960
תערוכה של שמלה שחורה קטנה נערכה ב-2012
האוצר ליאון טלייה
של המוזיאון: SCAD בפריז
Savannah College of Art and Design = SCAD
התערוכה הציגה שמלות שחורות קטנות של מיטב המעצבים העולמיים.
נעלי מרי ג'יין הם בדרך כלל נעלים סגורות עם רצועה אחת או יותר סביב הקרסול. לרוב הן בעלות עקב נמוך אך גם יש פלטפורמות מרי ג'יין. בעבר גם בנים ילדים נעלו נעלי מרי ג'יין.
משפחת הנסיך אוסקר מפרוסיה 1925
נעלי מרי ג'יין ידועים גם כנעלי פלמנקו.
נעלי מרי ג'יין נראו באירופה ובארה"ב כבר במאה ה-19. הן היו מאוד פופולאריות בשנות השלושים של המאה העשרים.
מרי ג'יין היתה טיפוס שנוצר ע"י ריצ'רד פלטון אאוטקולט יוצר הקומיקס באסטר בראון שהודפס ב-1902. היא היתה אהובתו של בסטר בראון וכונתה בשמה של הבת של אאוטקולט. ב-1904 אאוטקולט נסע ליריד העולמי בסנט לואיס ומכר רשיונות ל-200 חברות לשימוש בדמויות של בסטר נראון, ביניהם לחברת נעליים בראון, ששכרה שחקנים שהציגו ברחבי המדינה את הדמויות. סגנון הנעליים של בסטר בראון ומרי ג'יין כונה מרי ג'יין.
ילדות וגם נשים נועלות גם כיום נעליים אלו. ילדות נועלות אותן בבית ספר נשים בעבודה.
ניתן לראות אותן גם בסין ובצפון קוריאה.
בשנות התשעים של המאה העשרים החלו להופיע נעלי מרי ג'יין על פלטפורמות בעיקר בארה"ב
הסגנון גם היה שכיח בתנועת kinderwhore שהיה סגנון לבוש רווחבקרב להקות גראנג' והתאפיין בבייבי דולס, צווארוני פיטר פן, איפור כבד, ברטים ומגפי עור או נעלי מרי ג'יין.
קורטני לאב
נעלי מרי ג'יין נחשבות בין הנעליים האיקוניות ביותר באמריקה.
ניתן לראותם בסרט "קלולס"
גם אופנת לוליטה התאפיינה בנעלי מרי ג'יין. אופנת לוליטה היא אופנה יפנית שהתפשטה לרחבי העולם ומבוססת על סגנון ויקטוריאני או אדוארדי.