שנה טובה ומבורכת!
שטוח
קטיפה
עקב החתלתול kitten heels
נעל גרב
נוצצים
אדום
חרוזים
קישוטים
בסגנון צבאי
קבקבים מיוחדים
מגפונים
בסגנון מערב פרוע
חליפות פנאי
קורדרוי
שנות ה-80
הסניקרס הפכו לחלק מההופעה. לא רק נשים מבוגרות נועלות אותן, ולא רק עם מכנסיים, גם עם שמלה או חצאית.
סניקרס הן נעלי ספורט לשימוש יומיומי. הסניקרס הן נעליים שעשויות מחומר גמיש, לרוב בעלות סוליית גומי וחלק עליון עשוי מעור או מקנבס.
כיום נעלי הסניקרס נהנות מפופולריות רבה.
המונח "סניקרס" יכול גם לתאר נעלי ספורט מסוגים מסוימים שנועדו לפעילויות ספורט מסוימות, כמו נעלי כדורסל, נעלי טניס או נעלי קרוס טריינינג.
ישנם כמה סוגים של סניקרס:
קייט מידלטון בסופרגה
גל גדות
כבר הנסיכה דיאנה נעלה סניקרס:
ולנטינו
אקרמן
ז'קמוס
ל
Audrey Hepburn, Breakfast at Tiffany’s
Margot Robbie, Focus
Cameron Diaz, The Other Woman
Anne Hathaway, The Devil Wears Prada
Sarah Jessica Parker, Sex and the City 2
Phil, The Hangover
Brad Pitt, Fight Club
Al Pacino, Scarface
Colin Firth, Kingsman
Ryan Gosling, Crazy Stupid Love
Leonardo DiCaprio, The Wolf of Wall Street
Woody Harrelson, Natural Born Killers
John Goodman, The Big Lebowski
Daniel Craig, Skyfall
תלמה ולואיז
אנניהול
סקס והעיר הגדולה
חצאית האבל (hobble) היא חצאית ארוכה, לפחות באורך מידי, וצרה מאד מתחת לגובה הברכיים.
הייתה באופנה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20.
פירוש השם האבל הגיע מהביטוי לרסן סוסים. נשים הלובשות חצאית זו אינן יכולות לפסוע בצעדים גדולים ולכן לרוב משתרכות מאחור.
המושג חצאית האבל הופיע רק ב-1910-1913 כאשר אבולוצית החצאיות הפכה אותן לצרות יותר ויותר כדי להבליט את מבנה האגן והחמוקים של האישה.
מעצב האופנה הפריזאי פול Poiret נחשב ליוזם העיצוב.
החצאית היא אבולוציה של החצאית הצרה שהופיעה באופנה מאז תחילת המאה.
ייתכן ו- Poiret הושפע על ידי ההתנהגות של גברת הארט א. ברג שטסה בטיסה הראשונה בה היא לקחה חלק באוקטובר 1908 עם וילבור רייט. היא קשרה את החבל סביב החלק התחתון של החצאית שלה כדי למנוע פיצוץ במהלך הטיסה; לאחר שרייט ו-ברג נחתו, היא עזבה את המטוס מדדה עד הסרת החבל של החצאית שלה.
הארט בחצאית האבל
שמלת האבל בגאזט דה בון טון, 1913
מאחר שהחצאית צרה מתחת לגובה הברכיים היא מנעה מהאישה לפסוע בצעדים גדולים ולכן בתחילת המאה נקרעה פעמים רבות כאשר האישה לא הקפידה על צעדים קטנים מספיק.
כדי לפתור בעיה זו נהגו נשים לפעמים לקשור את רגליהן ברצועת עור שתמנע מהן לפסוע פסיעה גדולה מדי.
עיצוב מאוחר יותר פתר את הבעיה על ידי יצירת שסע המאפשר גמישות תנועה טובה יותר ופחות לחץ על הבד.
חצאיות צרות וארוכות הופיעו במגוון צורות לאורך המאה והיו נהוגות בעיקר כלבוש ערב מכובד או אירועים יוקרתיים כדוגמת האוסקר.
כדי למנוע קריעה של החצאית כאשר נשים ניסו ללכת בהם, לפעמים נהגו לענוד מתחת לברכיים סרט אלסטי שאיפשר להן תנועה יותר קלה. כמה נשים אימצו סגנון של מכנסי הרמון שהיו צמודים בקרסוליים. מכנסיים אלה היו גלויים מתחת המכפלת של החצאית.
הארכיון של הניו יורק טיימס בין 1910 לבין תחילת מלחמת העולם הראשונה מכיל תיאורים מפורטים של לובשי חצאית האבל של התקופה. נשים רבות לאחר מכן גילו כיצד ללכת עם חצאיות אלו והן זכו לפופולאריות.
למרות שהמונח משמש לחצאיות צרות בתחילת המאה ה-20 היו בהן לפעמים פתחים וקפלים סמויים שאיפשרו לאישה לנוע ביתר חופשיות, כי בתקופה זו נשים הפכו להיות יותר פעילות בפעילויות שונות. את הסגנון הזה ניתן היה למצוא בבגדי ערב ובשמלות כלה כאשר האישה נדרשה לצעוד רק מעט צעדים.
החצאיות הופיעו בצורות שונות, במיוחד בתחום שמלות ערב. חצאיות עיפרון הפכו פופולריות מ 1950 ואילך. אופנה זו הופיעה בחצאיות קשירה ובאופנת פטיש, כשהחצאיות היו לעתים קרובות עשויות מעור, PVC, או לטקס.
חצאיות האבל עדיין קיימות היום בסגנון גותי ובקהילות BDSM . ( ראשי תיבות באנגלית של קשירה (Bondage), משמעת (Discipline) וסאדו-מזוכיזם). היא עשויה מחומרים הנהוגים באופנה זאת כגון עור, PVC, לטקס והופיע במגזינים רבים לנושא.
חצאית האבל מלטקס
הן גם לפעמים מופיעות בשמלות ערב וגם בשמלות כלה.
לאחרונה מגמת אופנה דומה לחצאית האבל היא " שמלת בת הים", המכונה כך בגלל שהשמלה צרה ומתרחבת לכיוון החלק התחתון, בדומה לזנב של דג.
כתום על כל גווניו מככב בתצוגות.
כתום הוא צבע שנמצא בין אדום לצהוב. בשימוש בצבעים נוזליים, ניתן ליצור את הצבע הכתום על ידי ערבוב של אדום וצהוב.
כתום הוא הצבע הלאומי של הולנד בשל העובדה שמוצא בית המלוכה מנסיכות אורנז'-נסאו (אורנז' בשפות רבות הוא כתום). הכתום הוא הצבע הראשי שלנב "כתום" בהולנדית.חרות ספורט רבות בהולנד. למשל, נבחרת הולנד בכדורגל מכונה Oranje –
משתמשים בצבע הכתום כדי להגביר את הנראות של עצמים. כובעים, חליפות, גופיות ואביזרים נוספים בצבע כתום מיוצרים עבור ציידים, עובדים בכביש ואחרים שבטיחותם תלויה בכך שיראו למרחק. כבלי טלפון וסיבים אופטיים בדרך כלל ארוזים בצינורות פוליאתילן בצבע כתום.
גשר שער הזהב בסן פרנסיסקו צבוע בגוון המכונה "כתום בינלאומי".
פיגמנטי צבע כתומים בדרך כלל שייכים למשפחות האוכרה וקדמיום.
שיער ג'ינג'י הוא שיער בגוונים כתום-אדום.
קואץ
שואוגואר
שואוגואר
ז'אן מיכאל קוואמי
סדיק וולטייר
רוזי אסולין
לור הרייראד
ג'יוואנה בטגלייה
סייס מארג'אן
אירן קים
א דיטצר
פיליפ לים
קאילי וסם בקרמן
קמיל צארייר
אסאפ רוקי
ורוניקה ברונר
אולה ג'ונסון
אוסקר דה לה רנטה
חצאית בגזרת A היא חצאית שצמודה לירכיים ובהדרגה מתרחבת לכיוון המכפלת. היא מקנה את הרושם של צורת האות A. המונח משמש גם כדי לתאר את השמלות ואת המעילים עם צורה דומה.
המונח היה בשימוש לראשונה על ידי המעצב כריסטיאן דיור כתווית עבור האוסף שלו של באביב 1955. איפיין את אוסף בגדים בגזרת A ולאחר מכן זו הייתה הצללית המבוקשת ביותר בפריז.
הרעיון הפך לפופולרי על ידי יורשו של דיור איב סן לורן, עם גזרת "טרפז" בבגדים שהוצגה ב- 1958. הוא הציג שמלות מתנפחות היורדות באופן דרמטי מקו הכתפיים.
בגדים בסגנון A הפכו לפופולריים בשנות ה-60 וה-70. בשנות ה-80 גזרה זו ירדה מגדולתה וקמה לתחייה בשנות ה-90 המאוחרות. החל מזמן זה גזרה זו מתארת כל שמלה הרחבה במותניים מאשר בבית החזה וכן חצאית הצרה במותניים ומתרחבת כלפי מטה.
חצאית A יכולה להופיע עם קישוטים שונים: כיסים, כפתורים במרכז החצאית רוכסן מאחורנית או מקדימה.
החצאית יכולה להופיע באורכים שונים.
היא מומלצת לנשים כיוון שהיא יוצרת אשליה של גזרה חטובה.
בתקופה האליזביתנית (1558-1603) כבר נראתה המקבילה של חצאית A.
גם בתקופה האדוארדית (1901-1910) ניתן לראות שמלות בגזרת A.
לרוב השתמשו בשמלה תחתונית כדי ליצור מראה צר למעלה ורחב למטה.
גברת בתקופה האדוארדית
בתקופה של שושלת קינג בסין (1644-1911) ניתן לראות חצאיות בגזרה זו.
לאחר דיור וסן לורן בשנות ה-60 הופיעה שמלת האוהל במערב, שאף היא בגזרת A.
פייר קרדין הציג בגדים רבים בגזרת A. חצאית שלו בגזרת A מופיעה על שער שבועון גליימור בשנות ה-50.
בשנות ה-60 שוב הופיעה החצאית בגזרת A ואפילו בגרסת חצאית מיני.
בשנות ה-70 הופיעו חצאיות A בג'ינס. החצאיות הללו הפכו לבחירה של נשים כחצאית לעבודה.
בשנות ה-80 נשים פחות לבשו גזרה זו, אך היא חזרה לאופנה בשנות ה-90. גם במאה ה-21 ניתן לראות בתצוגות אופנה וגם ברחוב בגדים בגזרת A.
דולצ'ה וגבנה
אלכסנדר מקווין
מרק ג'ייקובס
נינה ריצ'י
אלכסנדר מקווין
איזבל מרנט
דולצ'ה וגבנה
אןסקר דלה רנטה
ולנטינו
MCGM
קלווין קליין
גוצ'י
סן לורן
גוצ'י
דולצ'ה וגבנה
ולנטינו
דולצ'ה וגבנה
פנדי
קלווין קליין
פנדי
גוצ'י
אלכסנדר מקווין
מוסקינו
Carmen Dell'Orefice
דוגמנית לשעבר
Jane Birkin
זמרת
Charlotte Rampling
שחקנית בריטית
Carolina Herrera
מעצבת אופנה
דוגמנית
שחקנית בריטית
דוגמנית
שחקנית
זמרת
מעצבת אופנה
פאשיוניסטה, מעצבת פנים
דוגמנית
דוגמנית, סופרת
עיתונאית
שחקנית
זמרת
נדבנית
קולרים
קולרים עדינים
עגיל שונה בכל אוזן
עגיל בולט יחיד
עגילי כדורים
תליונים גדולים
צמידי זרוע
שרוכים (למשל, למפתחות) כשרשראות
ערימה של צמידים
עגילים מאסיביים
צלב
צמידים לרגליים
צמידים זהים על שתי הידיים
גדילים
שני תכשיטים בתכשיט אחד (למשל, צמיד וטבעת)
סיכות
טבעות
עגילי צוענים
עגילי גדילים
ערימת צמידים
טבעות עם אבני חן צבעוניות
פניניפ מלאכותיות
צמידי קרסול
מה הקשר בין ספרים לאופנה?
ברור שבספרים ניתן לחוש בלבוש הגיבורים המתוארים את רוח התקופה. לבוש הגיבורים גם משקף את אופיים.
בנוסף, יש קשר כנראה בין בגדי היוצרים ליצירתם. כך טוענת מחברת הספר:"סופרים אגדתיים והבגדים שהם לבשו", שיצא לאור השנה. הסופרת טרי ניומן מציגה את הקשר בין 50 סופרים לבין בגדיהם ואף האופנה שיצרו.
הספר יצא בהוצאת הארפרדיזיין 2017.
הסופרת כותבת:
מה שאתה קורא חשוב כמו מה שאתה לובש, ומה שסופרים לובשים מהווה חומר ליצירתיות שלהם. אופנה היא ספר היסטוריה ומראה, ולבוש הסופרים מוסיף עומק ליצירתם ומעיד על יצירתם.
הסופרת חושבת למשל, שהנעליים שנעל סמואל בקט המחזאי שחיבר את "מחכים לגודו" מעידים על טעמו האישי ואישיותו. (הנעליים הם נעליים נוחות שלקלארס וואלבי).
אנשים גם שאבו השראה מלבוש הסופרים, למשל, סמואל בקט, שנעליו הפכו להשראה לרבים.
הסופרת כותבת: הסופר קשור למה שהוא לובש. כשבקט נועל את נעלי Clarks Wallabee זה אומר משהו על אישיותו של המחזאי שכתב את "מחכים לגודו" . הסופרים בספר מהווים בלבושם גם השראה ליצירתם וגם השראה לאחרים.
“
בשער הספר מופיעה הסופרת ג'ון דידיון, שהיתה הפנים של סלין ב-2015 אך היא בראש ובראשונה סופרת אמריקאית. שברומנים ובמסות ספרותיות שחיברה, היא בוחנת את התפוררותם של ערכים אמריקאיים ואת האי-סדר התרבותי, והתפרקותה של החברה ושל יחידים בתוכה היא רעיון חוזר ביצירתה. היא מתארת בגדים בספריה. למשל בספר "לילות כחולים" היא מתארת את הצער של הגיבורה כשהיא נתקלת בבגדים שהיו שייכים לבעלה ולבתה, וכיצד הגיבורה לינדה קאסביאן בספר " האלבום הלבן" קונה בגד.
דידיון (1934 -) היא בעלת סגנון לא מתאמץ אך עם שיק פריזאי. לבושה מינימליסטי ומעיד על יצירתה.
ג'ורג' סאנד (1804-1876) העזה ללבוש בגדים "גבריים" כגון: מכנסיים. הסופרת סאנד ששמה המקורי היהאמאנטין-לוסיל-אוֹרוֹר דוּפֵּן, לימים הברונית דוּדֶבַאן, סופרת צרפתייה ופמיניסטית מוקדמת, כתבה רומנים רבים, אוטוביוגרפיה אחת, אגדות ילדים, מחזות לתיאטרון, ביקורות ספרותיות ומאמרים פוליטיים.
סילביה פלאת
סילביה סילביה פלאת' הייתה משוררת וסופרת אמריקאית, בניגוד לנפשה המיוסרת של המשוררת בגדיה היו פורמליים ושמרניים. לדעת הסופרת, היא רצתה כך להיראות ולא לחשוף בבגדיה את רגשותיה.
cb.
קולט (1873-1954) היתה סופרת צרפתית. קולט (מצרפתית: Colette) הוא שם העט של הסופרת הצרפתייה סידוני-גבריאל קולט . היא התאפיינה בחליפות כהות.תמיד איפרה ברימל את עיניה. עיניה העשנות היו סימן ההיכר של הסופרת שכתבה את "שרי".