החצאית היא בגד הנתפס ברוב התרבויות כלבוש נשי. עם זאת, בתרבויות שונות נהוג כי גם גברים לובשים חצאית, בעיקר בלבוש טקסי או מסורתי. דוגמה מוכרת לכך היא הקילט הסקוטי.
סיווג נפוץ של חצאיות הוא לפי אורכן:
חצאית מיקרו
חצאית קצרה מאד המכסה את הישבן אך חושפת את כל אורך הירך. הופיעה בשלהי שנות ה-60 בעקבות הופעת חצאית המיני. מכיוון שחצאית זו מוגדרת כחצאית החושפת את הירך אורכה תלוי באדם הלובש אותה. האורך ונע בין 2-3 ס"מ מתחת לקו הישבן ובגרסאות הקצרות יותר עד לכמה סנטימטרים מעל קו הישבן כך שחלקו התחתון של הישבן חשוף קמעה. חצאית זו נחשבת פרובוקטיבית וקיבלה את כינוי הגנאי "חצאית חגורה" על שום מידותיה הקצרות. לעתים נהוג ללבוש את החצאית מעל מכנסיים צמודים, טייטס או בגד גוף.
חצאית מיני
חצאית מיני
חצאית המכסה חלקית את הירך, קצרה באופן מובהק מגובה הברכיים. לרוב בין 20 ס"מ עד כמה סנטימטרים מעל לברכיים. הופיעה לראשונה בשנות ה-60 ב"לונדון החוגגת" וארצות הברית. בשנות ה-70 הפופולריות של המיני ירדה מאד והחצאיות החלו להתארך. העיתונאי כריסטופר בוקר נתן סיבה אפשרית "אין כמעט לאן להמשיך… חצאיות המיני לא יהיו גבוהות יותר". סיבה נוספת היא צמיחת התנועה הפמיניסטית, זאת למרות שבשנות ה-60 המיני נחשבה כסמל לחופש ונלבשה על ידי פמיניסטיות כגון ג'רמיין גריר שתמכה בפומבי בזכות האישה להתלבש כרצונה.
למרות זאת המיני לא נעלמה לגמרי והחלה להופיע שוב בשנות ה-80 כחצאית מקובלת. היא התבססה בעיקר כלבוש אחיד של מעודדות במשחקי ספורט ואירועים שונים. באמצע שנות ה-80 הפכה המיני לפריט אופנתי נפוץ מאוד, נשים מפורסמות רבות כגון הנסיכה דיאנה לבשו אותה, ונשות עסקים לא חששו להגיע עם מיני לפגישות עסקיות. חצאיות מיני קצרות נקראות לעתים מיקרו-מיני כאשר אורכן קרוב יותר לאורך חצאית מיקרו מאשר למיני ארוך.
חצאית מידי
חצאית המכסה את הברכיים ואורכה עד אזור הברכיים או למטה מהם.
חצאית מקסי
חצאית ארוכה המגיעה עד כפות הרגליים ומכסה את הרגליים בשלמותן.
סיווג חצאיות לפי בד או גיזרה
חצאית ג'ינס
חצאית זו עשויה מאותו הבד של מכנסי ג'ינס, לרוב נראית כמו החלק העליון של המכנס, עם רוכסן מקדימה וכיסים אך ללא שרוולי הרגליים. בשנות ה-60 נהגו היפים להפוך מכנסי ג'ינס ישנות לחצאיות על ידי גזירת שרוולי הרגליים ותפירתם. החצאיות הראשונות שיוצרו בצורה מסחרית הופיעו בשנות ה-70. מאז הפכו חצאיות הג'ינס פופולריות מאד בקרב האוכלוסייה. הגרסה הקלאסית והקצרה שלהן פופולרית בעיקר בקרב בני נוער ובחורות צעירות אשר מחשיבות אותה כפריט סקסי. הגרסה הארוכה של חצאית הג'ינס נלבשת לרוב על ידי בחורות מהציבור הדתי כתחליף למכנסיים.
חצאית האבל (HOBBLE)
חצאית ארוכה לפחות באורך מידי וצרה מאד מתחת לגובה הברכיים. פירוש השם האבל הוא לקשור או להשתרך מאחר שנשים הלובשות חצאית זו אינן יכולות לפסוע בצעדים גדולים ולכן לרוב משתרכות מאחור. חצאיות מסוג זה הופיעו לראשונה בספרות ב-1880 אך המושג חצאית האבל הופיע רק ב-1910-1913 כאשר אבולוצית החצאיות הפכה אותן לצרות יותר ויותר כדי להבליט את מבנה האגן והחמוקים של האישה. מאחר שהחצאית צרה מתחת לגובה הברכיים היא מונעת מהאישה לפסוע בצעדים גדולים ולכן בתחילת המאה נקרעה פעמים רבות כאשר האישה לא הקפידה על צעדים קטנים מספיק. כדי לפתור בעיה זו נהגו נשים לפעמים לקשור את רגלייהם ברצועת עור שתמנע מהן לפסוע פסיעה גדולה מדי. עיצוב מאוחר יותר פתר את הבעיה על ידי יציאת שסע המאפשר גמישות תנועה טובה יותר ופחות לחץ על הבד.
חצאיות צרות וארוכות הופיעו במגוון צורות לאורך המאה ונהוגות בעיקר כלבוש ערב מכובד או אירועים יוקרתיים כדוגמת האוסקר. אחת הדמויות הבדיוניות שידועה בשמלת האבל שלה היאמורטישה אדמס מהסרט "משפחת אדמס" שמופיעה תמיד בשימלת האבל גותית שחורה. בתקופה המודרנית הפכה החצאית לפופולרית מאד באופנת הפטיש והBDSM כאשר היא מעוצבת בצורה צרה באופן קיצוני ומונעת מהאישה לפסוע צעד גדול יותר מעקב בצד אגודל. כחצאית פטיש היא עשויה מחומרים הנהוגים באופנה זאת כגון עור, PVC, לטקס והופיע במגזינים רבים לנושא.
חצאית עיפרון היא חצאית עם גזרה ישרה וצרה לכל אורכה, לרוב מסתיימת באורך הברך. שמה מגיע מצורתה הארוכה והאחידה שמזכירה עיפרון. את החצאית הציג לראשונה כריסטיאן דיור ב-1940 כהתפתחות לחצאית ההאבל שהייתה נהוגה מתחילת המאה. במהרה הפכה הגזרה ללבוש פופולרי במשרדים. ההצלחה נבעה מהרצון של נשים לאופנה חדשה ומחירה הזול לאחר שמחיר הבדים האמיר במלחמת העולם השנייה. למרות שחצאית זו קצרה יותר מחצאית האבל ולכן ההליכה בה נוחה יותר, היא איננה מאפשרת חופשיות מלאה. לא ניתן לצעוד בצעדים גדולים, לרוץ, לרכב על אופניים או לטפס על סולם ופעולות אחרות דורשות מיומנות מסוימת כגון כניסה ויציאה מרכב המתבצעת בצורה חיננית יותר עם רגליים צמודות.
באופנה
באלנסייגה