לטלי,
חלק מאתנו מפתחות בעלות רגשית לבגדים שלהן. מה פשר התופעה?
את התופעה של קשר לחפצים ( ובתוכם בגדים) חקר ד"ר עדו ליטמנוביץ. פוסט זה מבוסס על עבודת הדוקטורט שלו המציגה בצורה רהוטה ומעניינת את המצב בו לאנשים יש בעלות רגשית על חפצים.
בדרך כלל מתייחסים באופן שלילי לתופעה זו ואפילו רואים בה בעיה קלינית.
ד"ר ליטמנוביץ מפריך תיזה זו.
הוא מתאר את הבעלות הרגשית בין השאר כצורך ליציבות, נאמנות ואף הדדיות ובנוסף בצורך בשליטה על הקשר.
הבעלות הרגשית מתאפיינת ב:
1. קשר אמוציונלי – החפצים מזכירים אירועים (למשל, שמלת חתונה). החפץ הוא חלק מזהותם וזריקתו מהווה איבוד מעצמם.
כלה בשמלת חתונה של אמה.
2. אנו צוברים גם מחשש שבעתיד לא יהיה לנו עוד. למשל, לא יהיה כסף לקנות ואולי נצטרך אותם בעתיד. החפץ מקנה ביטחון. זריקתו היא אבל.
מהורהרת: הבגדים משרים ביטחון. האם לזרוק?
3. אנשים שצוברים מרגישים שהחפץ הוא חלק מהם. הרחקתו מהם מורגשת כפגיעה.
ג'ינס כחלק מהזהות
החוקר מצא שהחשיבות הרגשית שמיוחסת לחפצים קשורה להערכה סוביקטיבית שלהם. האנשים מבחינים בין חשיבותם הערכית לערכם בשוק.
חשיבה מטאפורית מאפיינת את הקשר לחפצים. החשיבה רואה בחפצים עצמים חיים.
המטאפורה של היחס לחיות מחמד מהווה תיאור ליחס הרגשי לחפצים (מחויבות, היקסמות ושליטה).
החוקר רואה את הקשר לחפצים כמשחק.
החוקר פיתח תיאוריה לגבי בעלות רגשית על חפצים. לפי תיאוריה זו אנו מייחסים לבעלי החפצים שימוש במטאפורות של בעלי חיים ביתיים כשאנו מתייחסים לחפצים באופן רגשי. (לדוגמא אנו מטפלים בבגדים כמו שמטפלים בבעלי חיים. מתייחסים אליהם ומטפחים אותם).
משחק עם בע"ח ביתיים.
אגב, החוקר מדבר רק על יחס חיובי לחפצים הצבורים.
(הוא אינו מדבר על אספנים ולא על אגרנים כפיתייים וחולי שופינג.
ובאופנה -חלק מאתנו חושב: זה יהיה עוד אופנתי, חבל לזרוק.
אולי ארזה, הבגד יעלה עלי…
צריך לשמור על איכות הסביבה! למחזר! לא לקנות! )
לכל אוהבי הבגדים – אנא אל תראו ביחס הרגשי לבגדים מגרעת או פטישיזם.
התייחסו לבגדים ושמרו עליהם כפי שמטפחים בע"ח.
תיהנו!
טעימה מאופנת סתיו 2019
עדיין פרחים
תיקים ענקיים
משבצות
קפלים בשכבות
חגורות במותניים
חום ובג'
נעליים מחודדות
בריגים בהדפס יהלומים
נוצות ומוך מוגזמים
קורדרוי
ז'קטים מנופחים
נוצצים