פנדי

כריסטאן לוביטין

פרוזנה שולר

כריסטאן לובוטין

פנדי

פנדי

איזבלה מאראט

סן לורן

ולנטינו

בלנסיאגה

דרייס ואן נוטן

ג'ימי צ'ו

באלמיין

פנדי

כריסטיאן לובוטין

כריסטיאן לובוטין

פראדה

ג'יבאנטו רוסי

סן לורן

איזבל מאראט

ונדלר

כריסטיאן לובוטין

סטיוארט ויצמן

איזבל מאראט

גולדן גוז

ג'יאבנטו רוסי

מיו מיו

גוצ'י

סן לורן

כשאת עובדת, את זקוקה לתיק גדול. תיק שיכיל את תיק האיפור, סניקרס, צעצוע של הילד, בקבוק מים, ספר לקריאה ברכבת, סנדוויץ , לפעמים לאפטופ ועוד ועוד. התיקים האלגנטיים – כבדים ולא מספיקים. לשם כך קיימים תיקי הנסיעה (commuter-work-bags) רובם עשויים מקנווס וקלים.

סל

תיקי גב

תיקי סל

תיקי אלכסון

י

תכשיטי אופאל

טבעות

תליונים

עגילים ושרשרת

צמידים

שעונים

סיכות

חפתיפ

עֶלְיוֹנִית 

בגד שנלבש מעל חולצה או שמלה לרוב ללא כפתורים.

הקרדיגן  הוא עליונית לרוב עם כפתורים

קרדיגן (באנגלית: Cardigan) ("מִקְטוֹרָה" על פי האקדמיה ללשון העברית) הוא סוג של סריג קל המונח כבגד עליון מעל לבגדים הרגילים, בדומה לז'קט. לרוב ניתן לכפתר את הקרדיגן, לסגור אותו באמצעות רוכסן, או לקשור אותו באמצעות חוט דק (בשונה מחלוק או גלימה, בהם הקשירה נעשית באמצעות חלקים מהבגד) אך לעיתים גם לא ניתן לסגור אותו. הקרדיגן שונה מסוודר רגיל, בכך שלבישתו לא נעשית דרך הכנסת הראש לפתח הצוואר.

דולצ'ה וגבאנה

הקרדיגן נקרא על שם הרוזן ה-7 של קרדיגן, ג'יימס ברודנל, מייג'ור-גנרל (גנרל ראשי, דרגה המקבילה לאלוף) בצבא בריטניה אשר הנהיג את הסתערות הבריגדה הקלה במהלך הקרב על בלאקווה במלחמת קרים. הדגם של הקרדיגן עוצב בדומה למקטורן מצמר סרוג אשר נראה שהקצינים הבריטים לבשו לאחר המלחמה. פרסום סיפור הקרב בצירוף התהילה לה זכה ברונדל לאחר המלחמה גרמו לפופולריות של פריט הלבוש. נראה שבתחילה המושג התייחס רק לווסט חסר-שרוולים, אבל עם הזמן עבר לתאר גם פרטי לבוש נוספים.

כיום, קרדיגנים פשוטים של גברים לרוב נלבשים מעל חולצות או תחת ג'קט מחוייט, כצורה פחות רשמית של מקטורן או ווסט אשר מחזיקים את העניבה לאחר שג'קט החליפה הוסר. אצל נשים מקובל יותר לראות קרדיגנים עם שרוולים.

בארץ נפוץ יותר השם עליונית.

העליונית הוא פריט הניתן ללבישה בצורה רב גוונית, יש עליוניות המשמשים לאירועים רשמיים וכאלה שלא. כמו כן, ניתן ללבוש את העליונית בכל מזג אוויר, אף על פי שלרוב הוא נלבש בעונות המעבר.

העליונית מגיעה במגוון של אורכים (ברך, אגן, מותן), צבעים וסגנונות (חלק, פסים ועוד).

באופנה

ג'יגי חדיד

קאיה גרבר

קנדל ג'נר

קייט הולמס

מיי תירזה

בָּרֶקֶת היא אבן חן מהמעלה הראשונה, ברקת קרויה גם אִזמרגד ואמרלד (Emerald).

יופיה של הברקת הצית את דמיונם של שליטים עוד בעת העתיקה, ואלו השקיעו משאבים רבים במציאתה. כבר בשנת 2000 לפנה"ס נתגלו במצרים העתיקה במחוזות מצרים העליונה (בקרבת עמק הנילוס) מרבצי ברקת הקרויים מכרות קלאופטרה.

בימיו של אלכסנדר הגדול היו אלו כורים יוונים שחפרו במכרות במצרים בחפשם אחר האבן, ומאוחר יותר נכרתה הברקת עבור המלכה קלאופטרה. מצרים הייתה ספקית הברקת של העולם העתיק, וזו נסחרה בעיקר באירופה ובהודו.

הברקת מהווה אתגר למעבדיה: קשיותה הרבה אמנם מונעת ממנה שריטות רבות, אך כמות הסדקים והתכלילים שבה מקשים אף על חותך מקצועי המבקש לנצל כמה שיותר מן הגביש היקר. במשך הזמן התפתח חיתוך מיוחד לברקת – חיתוך אמרלד – ריבוע או מלבן בעלי שיפועים מדורגים ופינות קטומות, המאפשר להפגין את יופיה של הברקת ולהגן עליה מפגיעה מכנית.

השם ברקת מופיע בתנ"ך בהקשרים שונים, ובעיקר בתיאור החושן:

וַיְמַלְאוּ-בוֹ–אַרְבָּעָה, טוּרֵי אָבֶן: טוּר, אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת–הַטּוּר, הָאֶחָד.

— ספר שמות, פרק ל"ט, פסוק י'

הברקת המקראית היא האבן השלישית בטור הראשון בחושן הכהן הגדול, והיא מיוחסת לשבט לוי. תרגומים שונים של התנ"ך קושרים אותה ל-Emerald, והעברית המודרנית קיבלה תרגום זה.

הברקת הייתה ידועה עוד מימי קדם, וכבר אז הייתה מוערכת מאוד. היא מוזכרת אצל תאופרסטוס ופליניוס. על פי הרודוטוס, טבעת פוליקרטס הייתה משובצת בברקת.

לברקת יוחסו תכונות שונות, בעיקר סגולות מרפא: נגד מחלות הכיפיון (מחלת הנפילה) והדיזנטריה ונגד פגיעות בעיניים. נשים האמינו כי הברקת תסייע להן לעבור את הלידה בשלום. האצטקים ובני האינקה האמינו כי הברקת היא אבן קדושה והודות ההודיות מספרות על סגולותיה של הברקת כמשרת מזל ורווחה. לאורך ההיסטוריה ייחסו לברקת השפעות מיסטיות, כגון היכולת להגן על העונד אותה מרוחות רעות. במקומות שונים נחשבת הברקת אבן ההולדת של חודש מאי.

תכשיטים

טבעות

עגילים

שרשראות

צמידים

נשים מפורסמות עם אמרלד

אנג'לינה ג'ולי

זואה קרביץ

כריסטינה ג'טה ג'ונס

איזבל הופרט

איסה ריי

דברה מסינג

אליזבת טיילור

בלייק ליבלי

 מועדים לשמחה!

יהלומים

 מרלין מונרו: יהלומים הם ידידיה הטובים ביותר של האישה

   ​

יהלום הוא מינרל קשה העשוי מפחמן נקי.

 

רוב היהלומים נראים לעין הבלתי מיומנת חסרי צבע. בדירוגם הגמולוגי הם נכללים בקבוצת הצבעים הרגילים, גם אם יש בהם רמה נמוכה מאוד של צהוב ואף גוני חום בהיר. מרמה מסוימת של עצמת צבע נכללים היהלומים בקבוצת היהלומים הצבעוניים (Fancy Color Diamonds).

על כל 10,000 יהלומים המופקים בעולם נמצא יהלום צבעוני אחד, העשוי להיות בצבעים צהבהבים או חומים, שהם הנפוצים ביותר. הצבעים הנדירים יותר – ירוק, כחול, ורוד, כתום, שחור, והנדיר מכולם – אדום, מופיעים בתדירות נמוכה מאוד, עד לאחד למיליון.

 

מחירי היהלומים הגולמיים נקבעים לפי קטגוריות המיון השונות המתייחסות לצורה, גודל, צבע וניקיון. מחיריהם של היהלומים המלוטשים נקבע גם לפי איכות הליטוש. דירוג היהלומים המלוטשים ידוע כארבעת ה-Cs – ארבע מילים המתחילות באות האנגלית C ומגדירות את מאפייני היהלום המלוטש כפי שהם מופיעים בתעודות הדירוג הגמולוגיות – Carat (משקל בקרטים), Color (צבע), Clarity (ניקיון), Cut (עיבוד – פרופורציות, סימטריה ורמת הגימור)

החלוקה לארבעת ה-Cs פותחה בסוף שנות השלושים על ידי מייסד המעבדה הגמולוגית האמריקאנית המובילה ה-GIA, רוברט מ. שיפלי.

היהלום הוא הקשה והמבריק שבמינרלים: דרגת הקושי שלו היא 10 בסולם מוס (Mohs' Scale) – דרגת הקושי הגבוהה ביותר של חומרים בטבע. משקלו הסגולי של היהלום 3.52. מקדם שבירת קרני האור שלו – 2.417 יוצר את הזוהר והברק, המקנים ליהלום את יופיו המיוחד לאחר ליטושו.

 יש יהלומים טבעיים ומלאכותיים

יהלומים טבעיים

היהלום התגבש לפני מאות מיליוני שנים לגביש קריסטלי בלחץ של כ-60 אלף אטמוספירות בטמפרטורה של כ-1,200–1,600 מעלות צלזיוס בעומק של כ-200–250 קילומטרים מתחת לקליפת כדור הארץ.

יהלומים מלאכותיים

יהלומים סינתטיים מגודלים כיום במעבדות בשתי שיטות עיקריות: HPHT (High Pressure High Temperature) – גידול יהלומים בתנאי לחץ אטמוספירי וטמפרטורה גבוהים ובשיטת ה-CVD – שיטת הריבוד הפלזמתי – Chemical Vapor Deposition (שיקוע כימי). מיון ראשוני של יהלומים בין טבעיים לסינתטיים יכול להתבצע באמצעים פשוטים וזמינים יחסית. למיון מדויק נדרשים כלים גמולוגיים משוכללים.

 אין סטנדרט בינלאומי אחיד ומוחלט בקביעת איכות היהלום, והיא כרוכה בבדיקות שונות, שרובן נעשות על ידי בני אדם, ותוצאתן תלויה במידה רבה במומחיות שלהם. זהו אחד המאפיינים של ענף היהלומים העולמי, המתקשה מאוד ביצירת תקן אחיד להערכת יהלומים. מעבדות גמולוגיות אחדות בעולם הנחשבות למובילות, מתעדות יהלומים.

ערך יהלום:

צלילות

רמת הצלילות של היהלום, המכונה בעגה המסחרית ניקיון, מתייחסת לפגמים ולתכלילים של היהלום – בתוכו ועל שטח פניו. ציון הצלילות של היהלום ייקבע לפי סוג התכלילים או הפגמים, הגודל שלהם, מיקומם, ניראותם לעין וכדומה.

צבע היהלום

נהוג לחלק את היהלומים לשתי קבוצות עיקריות – צבעים רגילים וצבעים מיוחדים (יהלומים צבעוניים). לכל קבוצה סולם דירוג משלה.

 צבעיהם של יהלומים צבעוניים, או בשמם המסחרי Fancy color diamonds, נמדד באופן שונה לחלוטין כאשר הקריטריון החשוב ביותר הוא עוצמת הצבע של היהלום. קביעת הצבע של היהלום מתחשבת בשלושה פרמטרים עיקריים – גוון (ישנם 27 גוונים שונים), בהירות או כהות הצבע והעומק של הצבע.

גוון היהלום הצבעוני: ישנה טבלה של 27 גוונים שונים אליהם ניתן לסווג את היהלום. במקרים בהם יש ליהלום שני גוונים ניכרים לעין, מחליטים מהו הגוון הדומיננטי יותר ומציינים אותו ראשון בתעודה הגמולוגית.

בהירות/כהות לצד עומק הצבע של היהלום: כל יהלום צבעוני יקבל דירוג בהתאם למידת הבהירות או הכהות שלו הנע בין בהיר מאוד לכהה מאוד. לאחר קביעת מידת הבהירות או הכהות של צבע היהלום, הגמולוג המעריך את היהלום יקבע את מידת עומק הצבע שלו והציון ינוע בין חלש לחזק.

משתנה נוסף המשפיע על קביעת צבע היהלום הוא מידת פיזור הצבע ביהלום ואחידות הצבע שלו.

צבעו הפנימי של היהלום הצבעוני לא בהכרח יחשף לעין ללא ליטוש מתאים. ישנם מלטשים המומחים לליטוש יהלומים צבעוניים וכל עבודתם היא לחשוף את הצבע הפנימי של היהלום על ידי ליטוש נכון שלו.

חשובה גם עבודת הליטוש.

המולה היא שולחן העבודה של הלוטש. על המולה מורכב האופן והלוטש מניח את הדופן אליו מודבק יהלום הגלם. עבודת הלוטש נמשכת מספר שעות ואפילו ימים – תלוי בגודל הגלם שעליו ללטוש. עבודת הליטוש היא עתיקת יומין ושיטת הליטוש לא השתנתה מהמאה הקודמת. עפ זאת, הטכנולוגיה של הליטוש התקדמה לאין שיעור במהלך 30 השנה האחרונות.

כיום, לפני התחלת עבודת הליטוש משתמשים בתוכנות מחשב הקוראות את הגלם ומראות את המודל האידיאלי אליו כדאי ללטוש את היהלום. בנוסף, יש היום שימוש במכונות אוטומטיות לליטוש של יהלומים לבנים קטנים.

בתחום היהלומים הצבעוניים (Fancy Color), עדיין עבודת הלוטש היא בעלת משמעות והתמחות ייחודית. לכן, על אף הטכנולוגיות התומכות, עבודת הלוטש היא החשובה והקובעת.

בעבר, מדינת ישראל הייתה אחת מבין מרכזי ליטוש היהלומים החשובים בעולם. אך מאז שנות ה-80 של המאה ה-20, היא איבדה ממעמדה כאשר מירב הייצור עבר למזרח אסיה, בעיקר להודו וסין בהן שכר העבודה נמוך בצורה משמעותית.

מדד נוסף המשפיע על מחירו של יהלום ואיכותו הנתפסת הוא מדד הפלואורסצנט ביהלום. יהלומים רבים מקרינים אור כחלחל כאשר מניחים אותם תחת נורת UV (המפיצה קרני אולטרה סגול). עבור יהלומים חסרי צבע, פלואורסצנט גבוה נחשב כדבר היוצר חלביות במראה שלהם ולכן מוזיל אותם. עבור יהלומים צהבהבים, פלואורסצנט גבוה הוא דבר חיובי מכיוון שהוא מלבין אותם.

היסטוריה

יהלום מוזכר בתנ"ך (המאה ה-14 לפנה"ס לפי המסורת), כאחת מאבני החן המשובצות בחשן. ליהלום היה תפקיד, כאחת מאבני החושן, בבגדי הכהן הגדול בבית המקדש ועליו היה כתוב שמו של שבט זבולון.

במאה ה-9 לפנה"ס היו היהלומים ידועים בהודו, ובמשך זמן רב הובאו ממנה לכל חלקי העולם של אז בדרך היבשה בידי סוחרים פרסים וערבים. מסמכים שהתגלו בהודו מלמדים על כריה של האבן ועל גביית מיסים על יהלומים מהמאה הרביעית לפנה"ס. האזכור הקדום ביותר של יהלומים באירופה הוא בכתבי מרקוס מאניליוס במאה הראשונה לספירה "היהלום, אבן שגודלה כנקודה, יקרה יותר מזהב". גם פליניוס הזקן מזכיר את האבן בספרו תולדות הטבע, מזהה את המבנה האוקטאדרי של הגביש ומתאר את קשיותו כך: "היהלום, שיא העושר והמותרות, שאינו נשבר מאף עצם אחר ואי אפשר להתגבר על קשיותו, נשבר לרסיסים באמצעות דם של תיש". עד למאה ה-15 לא היו ידועות טכניקות לליטוש וחיתוך יהלומים ולכן לא שימשו לתכשיטים אלא כאביזר פולחני או מיסטי. במאה ה-15 כאשר פותח ליטוש היהלומים בוונציה החלו הנשים להתקשט בהם, תחילה בצרפת ואחר כך בכל ארצות אירופה. יהלום מלוטש שובץ לראשונה בטבעת אירוסין שניתנה למארי, דוכסית בורגונדיה מידי מקסימיליאן הראשון.

בארצות הברית, באוסטרליה ובתאילנד יהלום הוא אבן ההולדת של חודש אפריל. מלך תאילנד, פומיפון אדוניאדט היה גם בעליו של היהלום המלוטש הגדול בעולם, במשקל 545.67 קרט, אשר ניתן לו לציון יובל להכתרתו.

יהודים היו מעורבים בסחר ביהלומים במשך הדורות, והעיסוק הזה עבר במשפחות מהורים לצאצאיהם. בראשית המאה ה-18 קנו היהודים כ-80% מכל היהלומים שהביאה חברת הודו המזרחית. רוב סוחרי היהלומים בלונדון בסוף המאה ה-18 היו יהודים. בראשית המאה ה-21 תופסים היהודים עמדה הגמונית, כמותית ותפקודית, בבורסות היהלומים הגדולות והנחשבות: הבורסה ליהלומים ברמת גן, הבורסה ליהלומים באנטוורפן והבורסה ליהלומים בניו יורק. עמדה זו הביאה גם לעליית חלקם של יהודים במקצוע ליטוש היהלומים. לאור עיסוקם הבולט והניכר של יהודים בתחום זה משתמשים במדינות רבות, כשבאים לסיים עסקה, בצמד המילים העבריות "מזל וברכה".

התנאים המתאימים להיווצרות יהלומים טבעיים מתקיימים רק עמוק בבטן האדמה. הימצאותם של יהלומים נדירה מאוד על פני הקרקע. את היהלומים כורים במכרות בבטן האדמה או מסננים מתוך נהרות ומניפות סחף. מרבית היהלומים הנסחרים בעולם מגיעים מארצות אפריקה (בוצואנה, סיירה לאון, דרום אפריקה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, הרפובליקה של קונגו וכו'), אך כמויות מכובדות נכרות גם ברוסיה ובאוסטרליה.

היהלום הוא הקשה והמבריק שבמינרלים: דרגת הקושי שלו היא 10 בסולם מוס (Mohs' Scale) – דרגת הקושי הגבוהה ביותר של חומרים בטבע. יהלומים משמשים לנוי (בייצור תכשיטים) ולתעשייה. יהלומים נוצרו בטבע, ובמחצית המאה העשרים החל ייצור מלאכותי שלהם.

 באופנה

טבעות

ביצה

אגס

שילוב של יהלומים צבעוניים

עגילים

צמודים

תלויים

\

חישוקים

ארוכים

תליונים

מחרוזות

למרגלית,

פנינה (וכן מרגלית) היא אבן חן הנוצרת לעיתים ברכיכות ממחלקת הצדפות וכן לעיתים בקונכיות שבלולים. זוהי אבן חן נפוצה מאוד, והיא החשובה מבין אבני החן שמקורן ביולוגי (ולא מינרלי, כרוב סוגיהן של אבני החן).

האזכור הראשון בעברית לפנינה הוא בספר משלי:

• פרק כ', פסוק ט"ו: "יֵשׁ זָהָב, וְרָב-פְּנִינִים; וּכְלִי יְקָר, שִׂפְתֵי-דָעַת."
• פרק ל"א, פסוק י': "אֵשֶׁת-חַיִל, מִי יִמְצָא; וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ."

את הפנינים ייבאו בני ישראל לרוב מהפניקים.

רבינו גרשום כתב כי "רגילים אנשים לשחוק פנינה לתוך משקה משום רפואה" (תרגום מארמית). כלומר, היה מקובל בזמנו (המאה ה-10 וה-11) להמיס פנינה לתוך משקה ולצרוך אותה בתור תרופה, אולם ייתכן שרק עשירים יכלו להרשות לעצמם תרופה יקרה כזאת.

גם כיום אין שליית או ייצור פנינים בישראל והן מיובאות, אם כי שוויין היחסי נמוך משהיה.

צדפות הפנינה החשובות ביותר הן אלה שקשוותיהן מצופות, בצדן הפנימי, בחומר הקרוי דָּר (nacre), ומכוּנה "אם הפנינה" או "צִדְפַּת הַפְּנִינִים".

בגלימת הצדפות הללו מצויים תאים מפרישי דר. אם חודר גוף זר כלשהו מעבר לגלימה, התאים הללו נצמדים אליו ומפרישים דר, המצפה אותו למען לא יזיק לגוף הצדפה. תהליך זה נמשך במשך כל ימי חייה של הצדפה.

לרוב מקור הגירוי הוא אורגניזם טפיל, חומר אורגני כלשהו, או אפילו נזק לרקמת המגן הפנימית המגינה על הרכיכה. בדרך כלל הגירוי החיצוני נכנס לצדפה בעת שזו פוערת את שריונה. גם רכיכות אחרות יוצרות גושי חומר דומים לפנינים, אך אין אלה נחשבות פנינים אמיתיות.

מכיוון שהפנינה עשויה בעיקר מסידן פחמתי, היא נמסה בחומצה – חומץ, יין ואפילו מיץ תפוזים.

הפנינה המפורסמת בעולם היא ה-HOPE PEARL שמשקלה כ-90 גרם והיא נמצאת במוזיאון הבריטי. אורכה של פנינה זו כ-5.5 ס"מ והיקפה כ-8 ס"מ.

הפנינה משמשת כקישוט בלבד. אין לה ערך כשלעצמה וערכה הכספי נובע מיופייה ונדירותה. ערכה של הפנינה משתנה בהתאם לגודלה, צורתה, בהירותה, צבעה ומין הצדפה או השבלול שממנו נלקחה.

כבר העמים הקדמונים נהגו לייחס כוחות שונים לאבני חן בכלל, ולפנינה כוח של פוריות ומלכות. נמצאו תכשיטי פנינה מהתקופה שלפני הספירה בחפירות ארכאולוגיות ובקברים שנחקרו.

הפנינה הראשונה נמצאה בארון קבורה של נסיכה פרסית מ-420 לפנה"ס. פנינים נמסרו כמתנות לקיסרות/

בימי הביניים נהגו מלכים לשלוח משלחות גדולות בחיפוש אחר פנינים כדי לשבצן בכתריהם.

על פי פליניוס, מצביא רומאי, התרברבה קלאופטרה בפני מאהבה אנטוניוס כי תוך ארוחה אחת תכלה כעשרה מיליון מטבעות ססטרטיוס. השניים ערכו התערבות, ולמחרת קלאופטרה הגישה לאנטוניוס ארוחת ערב מפוארת וביקשה שיגישו לה משקה חמוץ שמסוגל להמיס פנינים. הגישה ידה אל אחת מאוזניה, שם הייתה תלויה פנינה, ושמה אותה בתוך הכוס. הפנינה נמסה בתוך המשקה שבכוס, וקלאופטרה גמעה את המשקה. שופט ההתערבות, פלנקוס, עצר בעדה מלכלות גם את הפנינה השנייה, והכריז על קלאופטרה כמנצחת בהתערבות.

פנינים ניתן למצוא בדרום יפן, סביב סרי לנקה וחופי דרום הודו, באינדונזיה, בפיליפינים, בחופי קליפורניה ומפרץ מקסיקו שבאמריקה, ובאיים רבים באוקיינוס.

ב-1893 קוקיצ'ו מיקימוטו גילה כיצד לגדל פנינים. ב-1935 כבר היו 350 חוות פנינים ביפן שייצרו כ-10 מיליון פנינים בשנה.

גידול פניני ים מצליח פחות בגידול מלאכותי מאשר פניני מים מתוקים (הגדלות בנהרות ובאגמים), ולכן לרוב הן יקרות יותר. פניני ים גם גדולות יותר מפניני מים מתוקים. בעוד שגודל ממוצע של פניני מים מתוקים הוא כ-9 מ"מ, גודלן הממוצע של פניני ים הוא כ-12 מ"מ. הגודל המשמש בתעשיית התכשיטים נע בין 15 ל-20 מ"מ.

כאשר החלו בתרבוּתם של פניני מים מתוקים בשנות השבעים, היה מעט ידע וטכנולוגיה כיצד לחזק את ברק הפנינה. לעומת זאת, ההיסטוריה של הגידול המלאכותי של פניני ים ארוכה יותר (הוחל בתרבותם כבר במאה התשע עשרה) ולכן ידעו כיצד לחזק בהן את הברק. כיום ההפך הוא הנכון מכיוון שתחום גידול פניני מים מתוקים התפתח מאוד.

כיוון שגידול פניני ים קשה יותר מגידולם של פניני מים מתוקים ומניב פחות רווח, הן יקרות יותר עד כדי פי כמה מאות.

לפניני מים מתוקים צבעים רבים. לעומת זאת, לפניני ים רגילות צבע אפור, לבן וכסוף. קיים זן ייחודי של פנינים שנקרא "פניני הים הדרומי" שצבען זהוב ושחור. כיום מתקיימים ניסיונות לגידול צדפות שיניבו פנינים בצבע זהב, אך ללא הצלחה מרובה. מנגד, פניני מים מתוקים לא יכולות להיות שחורות. צבען של פניני הים מסוג "פניני טהיטי", הוא כהה או שחור.

שליית פנינים כרוכה במקומות רבים בצלילה לפרקי זמן ממושכים, לעיתים קרובות ללא אמצעי עזר. הצולל פוקק את אוזניו ונחיריו ושוהה במים במשך דקות תוך שימוש בצלילה חופשית בלבד. גם לאחר שהועלו הצדפות, הרי שפנינים נמצאות באחוז קטן ביותר מהצדפות שנשלו. מסיבה זו, רבים "מגדלים" פנינים מתורבתות: פנינים אלו גדלות בתוך צדפות בשבי, באמצעות גירויין באופן מלאכותי. פנינים אלו עגולות יותר מן הפנינים הטבעיות, וערכן נמוך הרבה יותר. הגירוי המלאכותי מתבצע בדרך כלל באופן שיגרום כמה שפחות דחייה לגוף זר, כדי שהרכיכה לא תמות: פותחים בכוח את שריון הצדפה – אך בזהירות רבה ולא יותר מסנטימטר אחד, ו"שותלים" בתוכה חתיכה זעירה שהופקה משריון צדפה אחרת, יחד עם חתיכה זעירה נוספת של קרום צדפה פנימי. לאחר מכן משאירים את הצדפה בתוך התקן רשת מיוחד מתחת לפני הים, לשנתיים שלוש. בניגוד לצדפות טבעיות, אחוז ההצלחה בגידול שכזה מגיע לכ-50%. מפרץ אגו ביפן היה בין האזורים הראשונים בעולם בהם התחילו גידול פנינים.

 פניני אורז

פניני אורז מגודלים במים והם בצורה מאורכת ואובלית. הם דומים לגרגרי אורז. לרוב צובעים אותם.

פניני בארוק

צורתם אינה עגולה מושלמת רובם מגודלים במים. המפורסמים שבהם באים מהים הדרומי ומטהיטי. יופיים נעוץ בשוני בגודל ובצורה.

בארצות הברית, באוסטרליה ובתאילנד הפנינה היא אבן ההולדת של חודש יוני.

תחילה פנינים היו סמל סטאטוס.

קוקו שאנל אהבה לענוד שרשראת פנינים.

היא אמרה: אישה צריכה שרשראות ושרשראות של פנינים!

אודרי הפבורן ב"ארוחת בוקר בטיפאני" 1961  ענדה פנינים.

LANVIN FALL 2013 יצירה של אלבז

Y/PROJECT FALL 2017

אלכסנדר מקווין

ג'קו קנדי ופנינים

BUNNY MACDOUGAL IN SEX AND THE CITY

באופנה

בקולנוע

השטן לובשת פראדה

הילדה עם עגיל הפנינה

גטסבי הגדול

ארוחת בוקר בטיפאני

שלושת המוסקיטרים

שנה טובה ומאושרת!

לאימא.

תכשיטים

תכשיט או עדִי הוא אביזר המיועד בעיקר לקישוט הגוף והבגד. יש תכשיטים שהם יצירות אמנות יחידניות, ויש תכשיטים מסחריים. מאז ומעולם שימשו תכשיטים גם כסמל סטטוס וגם כמייצגי בעלי ממון.

עגילי זהב בולטים

טבעות זהב גדולות

שכבות של שרשראות

עגילי סטייטמנט

שלל צמידים

שרשראות סטייטמנט

מכנסי קרגו או מכנסי לחימה הם מכנסיים שגזרתם רפוייה והם מתוכננים במקורם לפעילויות בחוץ ובטבע ומאופיינות על ידי כיסים גדולים שלעיתים נסגרים על ידי כפתור, ולקרו, או מגנט.המכנסיים הפכו פופולאריים גם בשימושים אורבניים ואף חדרו לאופנה בשנות ה-90 למאה העשרים.

 מכנסי קרגו בדרך כלל עשויים מבד עבה ותפורים בתפר כפול כדי שלא ייקרעו ויחזיקו מעמד בתנאי שטח קשים.

.בשנת 1998 הציג האופנאי רלף לורן מכנסי קרגו ממשי

.המכנסיים מופיעים בגזרה ארוכה וקצרה

 

באופנה

אורבן אאוטפיטרס

אזבל מאראנט

ג'וסף

נייק

סיימונד פרמאין

גני

טופשופ

לואה

טיבי

סייס מארג'אן

פול סמית

אסאי

אלברטה פרטי

ריבר איילנד

 

לאט לאט הן חודרות לאופנה: נעליים עם חרטום מרובע

נציג זה בצד זה נעליים עם חרטום רגיל ואף מחודד לצד חרטום מרובע

עקבי פלטפורם

נעלי פלטפורם בסגנון פאנק

מגפיים לגשם

סוליית הגומי

קשירות ויקטוריאניות

נעלי מרי ג'יין

מגפיים חובקי רגל

מגפוני פרווה

המנצנצות

אבזמים

נעלי קאובויס

מרקם בעח

ירוק

סניקרס

נעלי גרביים

סגול

עור תנין

קשר עניבה על הרגל

עקבי חתלתול

עקבים מיוחדים

סנדלים

שטוח

על עקבים