חצאית האבל

גלויה (משנת 1911) אישה לובשת חצאית האבל.

חצאית האבל (hobble) היא חצאית ארוכה, לפחות באורך מידי, וצרה מאד מתחת לגובה הברכיים.

הייתה באופנה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20.

פירוש השם האבל הגיע מהביטוי לרסן סוסים. נשים הלובשות חצאית זו אינן יכולות לפסוע בצעדים גדולים ולכן לרוב משתרכות מאחור.

היסטוריה

המושג חצאית האבל הופיע רק ב-1910-1913 כאשר אבולוצית החצאיות הפכה אותן לצרות יותר ויותר כדי להבליט את מבנה האגן והחמוקים של האישה.

מעצב האופנה הפריזאי פול Poiret נחשב ליוזם העיצוב.

החצאית היא אבולוציה של החצאית הצרה שהופיעה באופנה מאז תחילת המאה.

ייתכן ו- Poiret הושפע על ידי ההתנהגות של גברת הארט א. ברג שטסה בטיסה הראשונה בה היא לקחה חלק באוקטובר 1908 עם וילבור רייט. היא קשרה את החבל סביב החלק התחתון של החצאית שלה כדי למנוע פיצוץ במהלך הטיסה; לאחר שרייט ו-ברג נחתו, היא עזבה את המטוס מדדה עד הסרת החבל של החצאית שלה.

הארט בחצאית האבל

שמלת האבל בגאזט דה בון טון, 1913

מאחר שהחצאית צרה מתחת לגובה הברכיים היא מנעה מהאישה לפסוע בצעדים גדולים ולכן בתחילת המאה נקרעה פעמים רבות כאשר האישה לא הקפידה על צעדים קטנים מספיק.

כדי לפתור בעיה זו נהגו נשים לפעמים לקשור את רגליהן ברצועת עור שתמנע מהן לפסוע פסיעה גדולה מדי.

עיצוב מאוחר יותר פתר את הבעיה על ידי יצירת שסע המאפשר גמישות תנועה טובה יותר ופחות לחץ על הבד.

חצאיות צרות וארוכות הופיעו במגוון צורות לאורך המאה והיו נהוגות בעיקר כלבוש ערב מכובד או אירועים יוקרתיים כדוגמת האוסקר.

כדי למנוע קריעה של החצאית כאשר נשים ניסו ללכת בהם, לפעמים נהגו לענוד מתחת לברכיים סרט אלסטי שאיפשר להן תנועה יותר קלה. כמה נשים אימצו סגנון של מכנסי הרמון שהיו צמודים בקרסוליים. מכנסיים אלה היו גלויים מתחת המכפלת של החצאית.

הארכיון של הניו יורק טיימס בין 1910 לבין תחילת מלחמת העולם הראשונה מכיל תיאורים מפורטים של לובשי חצאית האבל של התקופה. נשים רבות לאחר מכן גילו כיצד ללכת עם חצאיות אלו והן זכו לפופולאריות.

למרות שהמונח משמש לחצאיות צרות בתחילת המאה ה-20 היו בהן לפעמים פתחים וקפלים סמויים שאיפשרו לאישה לנוע ביתר חופשיות, כי בתקופה זו נשים הפכו להיות יותר פעילות בפעילויות שונות. את הסגנון הזה ניתן היה למצוא בבגדי ערב ובשמלות כלה כאשר האישה נדרשה לצעוד רק מעט צעדים.

כיום

החצאיות הופיעו בצורות שונות, במיוחד בתחום שמלות ערב. חצאיות עיפרון הפכו פופולריות מ 1950 ואילך. אופנה זו הופיעה בחצאיות קשירה ובאופנת פטיש, כשהחצאיות היו לעתים קרובות עשויות מעור, PVC, או לטקס.

חצאיות האבל עדיין קיימות היום בסגנון גותי ובקהילות BDSM . ( ראשי תיבות באנגלית של קשירה (Bondage), משמעת (Discipline) וסאדו-מזוכיזם). היא עשויה מחומרים הנהוגים באופנה זאת כגון עור, PVC, לטקס והופיע במגזינים רבים לנושא.

חצאית האבל מלטקס

הן גם לפעמים מופיעות בשמלות ערב וגם בשמלות כלה.

לאחרונה מגמת אופנה דומה לחצאית האבל היא " שמלת בת הים", המכונה כך בגלל שהשמלה צרה ומתרחבת לכיוון החלק התחתון, בדומה לזנב של דג.

בתרבות הפופולרית

סרטים, סדרות טלוויזיה

הסרט: אי-סובלנות. מיי מארש לובשת חצאית האבל בתקווה להרשים גבר.
משפחת אדאמס: מורטישיה בדרך כלל לובשת שמלות שחורות ארוכות בסגנון האבל. הדמויות הבדיוניות שידועה בשמלת האבל שלה היא מורטישה אדמס מהסרט "משפחת אדמס" שמופיעה תמיד בשמלת האבל גותית שחורה.

דיק טרייסי: מדונה מופיעה בשמלה שחורה, צרה, מבריקה בסגנון האבל.

בטי המכוערת: בפרק "הדובדבן שבקצפת" אמנדה (בקיi ניוטון), לובשת שמלת האבל בשם "אמנדה".
Static Shock : דייזי ווטקינס לובשת שמלת האבל סגולה בכמה עונות של הסדרה.