השבוע הלכה לעולמה אחת מגדולות מעצבות האופנה של זמננו: סוניה ריקייל.
25 בספטמבר 1930 – 25 באוגוסט 2016
סוניה ריקייל נולדה ב-1930 בניי-סיר-סן, פרוור במערב פריז. היא הבכורה מבין חמש בנות משפחת פליס (Flis). הוריה, מהגריםיהודים ממזרח אירופה (אב ממוצא רוסי ואם ממוצא רומני), עבדו כשענים.
ריקייל החלה לעצב בגדים כאשר בהיותה בהיריון לא מצאה בגדים לטעמה. בשנת 1962 עיצבה סוודר שאותה כינתה "הסוודר של הנער העני", והוא נמכר בהצלחה רבה.
בשנת 1981 הופיעה ריקייל בתוכנית הטלוויזיה של אנדי וורהול, שכינה אותה "האישה המודרנית הזוהרת" שנתנה לעיתון "ווג" טאצ' של גבריות יחד עם פמיניזם שייצר את מראה ה"טומבוי", ויצרה את הקשר החושני בין אישה לבגדיה. מאוחר יותר צייר וורהול ארבעה דיוקנאות של ריקייל.
ריקייל של וורהול
ריקייל, צילום של וורהול
ב-1982 נבחרה ריקייל לעצב מחדש את מלון קריון בפריז. 1983 נפתח בוטיק זיכיון בשדרת מדיסון.
ב-1985 עיצבה את מלון לוטסיה בפריז, וזכתה בפרס מטעם ארגון האופנה הבינלאומי.ב-1987 השיקה קו קוסמטיקה ביפ
ןב-1988 יצא לאור ספרה Célébration, 20 Ans de Mode.
1989
1990
ב-1992 עיצבה קו נעליים ומוצרי אקססוריס.
רביד
משקפי שמש
1992
1992
ב-1993 נפתחה תערוכת אופנה לעיצוביה במוזיאון האורנז'רי בפריז.
ב-1994 שימשה השראה לסרטו של אלטמן "משהו ללבוש" (בדמותה שיחקה אנוק איימה) ואף הופיעה בעצמה בסרט.
فאנוק אמה וסוניה ריקייל
בשנת 1995 הקליטה יחד עם הזמר מלקולם מקלארן את השיר "מי היא לעזאזל סוניה ריקייל?" לאלבום של הזמר.
בשנת 1998 הופיעה בסרט Belles.
ב-2000 עיצבה יותר ממאתיים וחמישים תחפושות עבור המחזמר "עשרת הדיברות".
בשנת 2004 השיקה קו הלבשה תחתונה.
ב-2006 עיצבה את התלבושות למחזמר הצרפתי "עשרת הדברות"
משנת 2009 יצרה שיתוף פעולה עם חברת H&M בשיווק מוצרי האופנה שלה.
סוניה ריקייל ל- H&M
בתה נטלי המשיכה את מפעל חייה של אמה, פיתחה והרחיבה את מותג האופנה "סוניה ריקייל".
סוניה ריקייל נחשבת למייסדת הריקיאליזם באופנה. התנועה שייסדה ריקייל ב-1968 שייכת לזרם "הלבוש המוכן" (ready-to-wear)שהתרחשה בצרפת בשנת 1970 בפריז. היא אפיינה את העיצוב של הדור החדש שהשיק סגנון חדש ואחר ממערך ה"הוט קוטור" (אופנה עילית, המיוצרת באופן ייחודי איכותי ויידני, לא באופן תעשייתי וללא חיקוי והעתקה).
ריקייל הייתה לחלוצה בתחום האופנה בכך שהקנתה חשיבות לנוחות של בגדי נשים יומיומיים.
סוניה ריקייל דחפה נשים להיות מיוחדות ומיסתוריות גם יחד.
ריקייל מציעה סגנון בוהמי ולא פורמלי אך גם אלגנטי. היא מכנה סגנון זה "לא במודה". היא מדגישה בכך שנשים לא צריכות להיות כפופות למודה אלא ללכת אחרי הטעם שלהן. למעשה הלכה ריקייל כנגד האופנה העילית
ריקייל לקחה את האופנה "רחוק ככל האפשר" לדבריה. היא אף "העזה" לשלב את האופנה שלה עם האופנה של מעצבים אחרים כדי לשקף את הרעיון של האישה המשוחררת היכולה לקבוע לעצמה שילוב בגדים המתאים לה.
העיצוב של רקייל חצה יבשות וראה את האישה וגופה כפי שהוא ללא קשר ללאומיות או מוצא. בו זמנית הוצגו ונמכרו בגדים בעיצובה בפריז, ניו-יורק ולונדון.
בשנת 1983 אמרה בראיון לעיתון ווג: "יש לי את הרושם שנשים הן כמוני: הן עובדות, יש להן ילדים, יש להן גברים, הן נוסעות, הן צריכות לארגן את חייהן"
הדוגמניות שהופיעו בתצוגות האופנה של ריקייל בשלהי שנות ה-60 של המאה העשרים התהלכו ללא חזייה, לפי הוראה של ריקייל, והבדים השקופים חשפו לעתים יותר מאשר כיסו. התעוזה נתנה לגוף האישה מקום, היוותה חידוש ואמירה בתחום האופנה והכניס את התפיסה כלפי גוף האישה כמשתלב עם הבד העוטף אותו.
ריקייל נחשבת לממציאה של "התפר ההפוך הגלוי", את הבגדים ללא ביטנה, וגם את הרעיון של גימור הבגד בתפר במקום במכפלת.
היא ידועה בשמלות הפסים שלה.
קו האופנה של ריקייל התאפיין כלבוש יומיומי נוח ומחמיא לאישה בעידן המודרני, העשוי מסריגים ובדים רכים, מפוספסים ושקופים למחצה.
בנוסף השיקה ריקייל מספר בשמים על שמה, קו מוצרי קוסמטיקה, וקולקצייתהלבשה תחתונה.
כן גם עסקה בעיצוב פנים, עיצוב ריהוט, תיקים, נעליים, משקפיים ותכשיטים.
ריקייל כתבה ספרים המציגים את קולקציות האופנה הרבות שעיצבה בדרכה הייחודית.
ריקייל הייתה הראשונה שהניחה את התפר בגלוי מעל הבד, והראשונה להדפיס מילים על הסריג,
.
1990
עוד ממאפייני האופנה שהטמיעה ריקייל היו מכפלת מכנס גבוהה מכופלת לאחור, ורדידים ארוכים.
פלטת הצבעים שלה הכילה מאפיינים של באג', אפור, כחול עמוק וצבע פחם.
הכניסה לאופנה פסים רחבים, שיבצה תחרה ויהלומים מלאכותיים בבגדים,
כתבה מסרים באותיות גדולות על הסוודרים, ועיצבה סריגים ארוכים וצמודים.
בתחילת דרכה בשנות ה-60 עיצבה סריגים כסוודרים קטנים בעלי כפתורים ושמלות צמודות סרוגות בפסים רוחביים. בגדיה חידשו את מגמת האופנה בכך שהחמיאו לגיזרה הנשית, היו צמודים לגוף האישה, לעתים שקופים למחצה. העיצוב השווה גזרה רזה וארוכה לנשים, יחד עם תחושה של שחרור ורכות. היא הוכיחה כי הסריג יכול להיות מותאם לכל מגמת אופנה.
בשנות ה-80 אתגרה את האופנה כאשר ערבבה את המושגים גדול, רך, שעשוע, ופרווה בהוסיפה פלטת הצבעים צבעונית עשירה ולא שגרתית של ורוד, סגול יחד עם פרוות שועל וצמר כבשה.
מתוך תצוגה 2009
באוקטובר 2003 הציגה ריקייל את קולקציית האביב שכללה שמלות וינטאג' פרחוניות מעוטרות במלמלה, ודוגמאות של נקודות מודפסות, לצד מעילי סריג בדפוס שחור-לבן.
2003
2003
2003
סמלה המסחרי של ריקייל היה שיערה הפזור האדמוני, כאשר הוא מנופח לרעמת אש המקיפה כהילה את ראשה. גם הדוגמניות שייצגו את בגדיה בתצוגות האופנה הרבות ניפחו את שיערן באותו אופן.
חברת "קוקה-קולה" בחרה בסגנון עיצובה וחתימתה לעיצוב המותג המועדף על נשים "קוקה-קולה לייט" ופנתה לבת, נטלי ריקייל, שהקנתה לבקבוק קווים נשיים ו"הלבישה" אותו בצבעי קשת רוחביים, כמו אלו המעטרים את סריגיה של סוניה ריקייל
ריקייל עיצבה תלבושות לתיאטרון למחזה "אמוק" 1997, ולמחזה בשם "החדר הכחול" 1999, ולהצגה "עשרת הדיברות" 2000[
ספרים
ספרים רבים נכתבו עליה כמעצבת אופנה: הספר "סוניה ריקייל- אופנה עולמית" (1998) מאת פרטיק מוריס Patrick Mauries מציג את עיצוב האופנה כמייצגת את שחרור האישה על פי סוניה ריקייל.
הספר "סוניה ריקייל" (2009) מאת אוליבר סאליארד, ביאטריס סלומון, ליז גולדווין ואקיקו פואקי, יצא לאור במקביל לתערוכה במוזיאון לאמנות דקורטיבית בפריז. הספר מציג 40 שנה של סגנונות אופנה שעוצבו על ידי סוניה ריקייל. הספר כולל צילומים משמונים עונות המתפרשות על 40 שנה, ושוזר אנקדוטות אישיות וביטויים של המעצבת.
ריקייל כתבה גם רומן בשם "והייתי רוצה אותה עירומה" (1979), ואת "שפתיים אדומות" (1994).
ספרה "אל תשכח שאני משחקת N’oubliez pas que je joue שנכתב בשנת 2012, בשיתוף פעולה עם הסופרת יהודית פריגנון, מספר על התמודדותה עם מחלת הפרקינסון במשך 15 השנה האחרונות. ריקייל חשפה את מחלתה לאחר שלדבריה, לא יכלה להסתיר את הסימפטומים של המחלה. באומץ רב אמרה: "אני לא רוצה להראות את הכאב שלי. התנגדתי, היססתי, ניסיתי להעלם, ולהעמיד פנים ששום דבר לא קרה. זה בלתי אפשרי, זה לא אני".
אביזרים
עיצוב טקסטיל לריהוט של סוניה ריקייל מתאפיין בצבעים חמים ומשרה אווירה נעימה הקוראת להתכרבל בתוכו. הכריות,הבדים והריפוד, בעלי פסים רחבים בשילוב צבעים כורוד, כתום, אדום, סגול, שחור ולבן. כמו גם פרחים ואותיות.
הנעליים של סוניה ריקייל גדולות ושחורות ברובן. לעתים בעלות עקב גבוה מאוד, ולעתים שטוחות בעלות סולייה מוגבהת, ומשובצות באבנים נוצצות ואבזמי חגורה גדולים.
המשקפים בעיצובה, הן גדולות, לעיתים עטורות יהלומים מלאכותיים או אבנים או פנינים מזויפים, בעלי קווים עגולים.
בשמים
- 1979 Septieme Sens 7th
- 1993 Sonia Rykiel Parfum W
- 1998 L'Eau de Sonia Rykiel
- 1999 Rykiel Homme M
- 2000 Rykiel Rose W
- 2003 Rykiel Woman W
מעבודותיה:
- ריקייל 2016
- ריקייל 2016
2015
2010
2000
2010
2011
2000
4 תגובות לפוסט “סוניה ריקייל : Sonia Rykiel”
ממש מעניין, כרגיל!
נטע
עבדתי אצלה כגזרנית בסוף שנות השבעים בגדה השמאלית בפריז. הייתה נכנסת לחנות כרוח סערה צורחת בצרפתית, אנגלית ואיטלקית כדי שכל המתמחות יבינו מה היא רוצה, אף אחד לא היה מבין, הייתה ניגשת לאחת ממכונות התפירה, מעבירה את האצבע שלה ומראה לנו שיש שם מלא אבק ומטונף שם ויוצאת החוצה באותה מהירות שנכנסה. נשרתי מהעבודה אחרי חודש כי מנהלת החנות (שמאחוריה היה הסטודיו) הייתה גם מטורפת לגמרי ועברתי לעבוד במותג קטן של יהודים מדרום צרפת שפתח חנות תפירה קטנה בפריז בשם האחים כהן. בסוף היו להם עשר חנויות של חליפות וסוניה ריקל באה לבקר במפעל ברי סאן מרטן ולעשות כבוד לכוהנים. היא הסתכלה עליי כי נראיתי לה מוכרת אבל לא אמרתי כלום.
שרה
מעצבת מלכה!
רומי
דווקא מעצבת שעושה דברים פרקטים שלא כמו הרבה מעצבות קוטור
ציונה