פאם פאטאל

פאם פאטאל (בצרפתית: Femme fatale, מילולית: "אישה גורלית")

מכלול מאפיינים של דמויות נשיות בספרות, בקולנוע, בטלוויזיה ובמיתולוגיה.

דמויות פאם פאטאל בקולנוע

המאפיין המובהק של דמות הפאם פאטאל הוא שימוש מודע ומכוון במיניותה לצרכיה, בין היתר כדי להשפיע על אחרים לפעול כרצונה, לעיתים אף בניגוד גמור לטובתם האישית.

דמויות נשים גורליות:
חווה

דלילה

עשתר

פנדורה

לילית

הלנה מטרויה

לדמות הפאם פאטאל מיוחסות תכונות של יופי, תחכום, מיניות מוחצנת ויכולת השפעה מנטאלית על סובביה. בשל יכולתה להשפיע על אנשים אחרים ולנצלם, ובתוך כך יכולתה לפתות גברים ולהביא למותם, דמות הפאם פאטאל מוצגת כדמות שלילית. נשים אלו מתרמנות גברים לפי צרכיהן.

בעידן הנוצרי נקראו נשים אלו מכשפותונשרפו: ליידי מקבת, כרמן

ליידי מקבת

בסטריאוטיפ: חלק מכוחה של פאם פאטאל הוא ביכולתה לשעבד מבחינה רגשית את המאהב שלה מבלי שהוא יבין זאת. הסיבות העומדות ברקע המעשים ודרכי הפעולה שלה כלל אינן ניתנות להסבר, אפילו לא על ידה, והדבר גורם להפיכתה לדמות טרגית. המסתורין שבאישיותה, כפי שהוא נתפס על ידי הסובבים אותה, הוא שהופך את הדמות שלה למושכת כל כך, אך בה בשעה הוא גם גורם לאבדונה.

דמות הפאם פאטאל מופיעה בצורות שונות כמעט בכל התרבויות, בין אם באגדות ובין אם במיתולוגיות שונות. אחדות מהדמויות העתיקות כוללות, לדוגמה, את האלה השומרית עשתר את דמויותיהן של דלילה וחוה מסיפורי התנ"ך, ואת המלכה הלנה מטרויה מהמיתולוגיה היוונית.

דלילה

הלנה היפה

במהלך המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 מופיעה הדמות כמעט בכל מקום בתרבות המערבית, והיא נמצאת בין היתר גם ביצירותיהם של אוסקר ויילד, אדוורד מונק וגוסטב קלימט.

לעיתים מתוארת הדמות כמעין ערפדה מינית. לתאבונה האפל והקודר ייחסו יכולת לשאוב ולחלוץ ממאהביה את עצמאותם ואת כוחם, עד שכל שנותר להם היה רק מעטפת חיצונית של דמותם הקודמת. זהו, ככל הנראה, הרקע לכינוי ואמפ שדבק בהן בסלנג האמריקאי בתקופה הזו, כינוי מקוצר לשם 'ואמפייר' (ערפד), מאחר שהן מוצצות את חייהם של קורבנותיהן.

הסרט הראשו שהציג פאם פאטאל בקולנוע:

מרלן דיטריך ב"מלאך הכחול"

עם הופעתו של ז'אנר הסרט האפל ("פילם נואר") בשנות הארבעים פרחה הדמות בתרבות הפופולרית, וניתן לצפות בה בסרטי ריגול ובמותחנים, ואף במספר סדרות הרפתקאות משעשעות כדוגמת "הרוח" פרי עטו של ויל אייזנר או "טרי ושודדי הים" מאת מילטון קאניף.

דמות הפאם פאטאל נפוצה בסרטים רבים, בצבת הקנאה, דם וחול, ניקיטה, במולן רוז' וברובוטריקים 2: הנקמה. דמות הפאם פאטאל בסרטים היא לרוב שליחה או בעלת ברית של האויב הראשי, אך לעיתים רחוקות האויבת הראשית בעצמה.
בספרי הקומיקס השונים, דמויות הפאם פאטאל הן בדרך כלל נבלות-על בעלות מערכת יחסים עם הגיבור: ניתן למנות את אלקטרה של חברת מארוול קומיקס ואת קאטוומן מסדרת באטמן של DC קומיקס.
דמות הפאם פאטאל מופיעה גם במשחקי וידאו רבים. ניתן למנות את "עדה וונג" מסדרת משחקי הווידאו "האויב שבפנים", מוריגן איינסלנד מהסדרה "ציידים אפלים", מאי שיראנוי מהסדרות "פייטל פיורי" ו-"מלך הלוחמים", מיליה פאלינה ג'ניוס מ-Macross, לארה קרופט מ"טומב ריידר" ובמשחק המפורסם FEAR שם משמש המושג פאם פאטאל כשמה של קבוצת רוצחים שכירי חרב משובטים).
השיר של להקת הוולווט אנדרגראונד, "פאם פאטאל", עוסק במאפייני הדמות.
אחד מהתיאורים הקלאסיים ביותר של הפאם פאטאל מוצג בדמותה של ז'וסטין בספר "רביעיית אלכסנדריה" מאת לורנס דארל.
דמות זו משמשת לעיתים גם כיריבתה של הנערה התמימה או השרויה במצוקה, או לפחות כניגוד לה.
הנינג'ות הנקבות, הקונואיצ'י, ידועות ומוכרות בשיטות הפאם פאטאל של אימוניהן ובשימוש שהן עושות במיניותן – בדיוק כפי שהן עושות שימוש בכישוריהן למטרות הריגה.