טאי דאי – משמעותו "קשירה וצביעה".

בדרך העשייה של בדים אלו  קושרים את הבד ומסובבים אותו לפני הצביעה. כך נוצרת בו דוגמת הצביעה המיוחד של "פיצוצי" צבע.

במונח השתמשו החל משנות ה-60 בארה"ב אם כי מקורו בארה"ב כבר בשנות ה-40.
הדוגמאות הראשונות של טאי דאי ידועות מפרו עוד במאה ה-6 לספירה. 10 גם באסיה ובאפריקה היו בדים שיוצרו כך, אך הם לא נקראו טאי-דאי.

שיטות שונות של קשירת בדים וצביעתם התפתחו משך השנים.

בשנות השישים והשבעים אימצו ההיפים את הטאי דאי בחום, ולא בכדי: הרצון לפרוץ גבולות ולהביע אינדבידואליות .

מאחר  ששיטת הצביעה הזאת נעשית ידנית, יש סיכוי קלוש ששני הדפסים ייצאו זהים. בנוסף, מערבולת הצבעים נתפסת כהמחשה מצויינת לחוויית השימוש בסמים פסיכדליים שהיו פופולריים מאד באותה התקופה.

בסוף שנות השמונים והתשעים, הטאי דאי נדד מההיפים לגולשי הגלים — קצת בגלל הנשמה החופשית שמיוחסת להם עוד מהתקופה ההיפית והרבה בגלל שהזרחניות העזה אופיינית לאופנת חוף הים וההדפסים מתכתבים עם גלים מתנפצים.

הקאמבק הנוכחי של הטאי דאי מגיע עם שינוי.   קשת הצבעים, שבעבר נשענה על גווני יסוד, מתרככת, ובגרסה הנוכחית מככבים בה הרבה פסטלים עדינים.

הטאי דאי זולג הפעם מבגדי קז'ואל לחליפות גברים ושמלות אלגנטיות לנשים.

הטאי דאי כיום לא נעשה בטכניקה העתיקה, אלא בהדפס תעשייתי שרק נראה כמו הדבר האמיתי.