שיער אדמוני: ג'ינג'י וערמוני

ג'ינג'י הוא כינוי לאדם המתאפיין  בשערות בצבע כתום–אדמדם, וכן לצבע השיער עצמו.

סופיה לורן

סינתיה ניקסון

לעתים קרובות ג'ינג'ים הם בעלי עור בהיר ועדין, ולעתים עורם זרוע נמשים.

ג'סיקה צ'סטיין

צבעי השיער המתוארים כג'ינג'י נעים מאדום עמוק דרך כתום וגוון נחושתי עד לכתמתם מעורב עם בלונד וכלה בצבע ערמוני (חום-אדמדם, Auburn).

המידע מבוסס בין השאר על ויקפדיה.

פירושים מסוימים של התנ"ך מפרשים את הביטוי "אדמוני" כשער אדום. המילה מופיעה פעמיים בתנ"ך: "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו" (בראשית כה', כה') ו "וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי, עִם-יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי; וַיֹּאמֶר ה' קוּם מְשָׁחֵהוּ, כִּי-זֶה הוּא." (מדובר על דוד המלך, שמואל א' טז', יב'). בכמה מקומות נוספים נאמר על עשו שהוא "אדום". המקרא אינו מציין שהשניים היו אדומי  שער אך מפרש התנ"ך אליה שמואל הרטום מפרש מילה זו "עורו, או שערותיו, היו מצבע אדום".

המונח "ג'ינג'י" מתייחס לעתים גם לבעלי חיים שפרוותם כתומה, בעיקר לחיות מחמד. פרווה ג'ינג'ית ניתן למצוא ביונקים, כגון אוראנג  אוטאנג, סנאים, בקר, איילים ושועלים, ואצל חיות מחמד, כגון חתולים וכלבים.

בקרב בני האדם, שיער אדמוני הוא נדיר, ומאפיין פחות מ-1% מהאוכלוסייv  אנשים ג'ינג'ים נולדים בעיקר באוכלוסיות מערב וצפון אירופאיות וצאצאיהם (לרבות אמריקנים ממוצא אירופאי), אך יש גם ג'ינג'ים בריכוזים נמוכים באוכלוסיות בחלקים אחרים של אירופה, אסיה (לרבות המזרח התיכון)

מקור המילה "ג'ינג'י" בביטוי מקביל באנגלית בריטית – ginger-haired. מקורו של ביטוי זה הוא בצמח הזנגביל (באנגלית Ginger – ג'ינג'ר), שנמכר כממתק מסוכר שצבעו כתום. המילה ג'ינג'ר הגיעה לאנגלית דרך לטינית ויוונית ומקורה כנראה בהודו .

 

שורש זנגביל – ג'ינג'ר

בשפה האנגלית הביטוי המקובל בלשון דיבור כדי לתאר את הג'ינג'ים הוא "redhead" (מילולית: ראש אדום). שיער ג'ינג'י מתואר לרוב כ"red hair" (שיער אדום), וכל זאת אף על פי שהשיער הג'ינג'י הוא לא בדיוק אדום. באנגלית בריטית קיימת הבחנה בין שיער "אדום" לבין צבע ג'ינג', שהוא גוון ביניים בין אדום ובלונדיני.

מילה אחרת לתיאור צבע שיער בעל גוון אדמדם היא "Auburn", שניתן לתרגמה לעברית כ"ערמוני". 

שער בצבע זה לא מתואר בהכרח כג'ינג'י, והוא נמצא לכל היותר ב"קצה הסקאלה" של צבעי השיער הנחשבים לג'ינג'יים. הצבע מכונה גם titian, על שם הצייר  טיציאן   שהרבה לצייר נשים אדמוניות.

על דוד המלך נכתב בתנ"ך שהיה "אַדְמוֹנִי, עִם יְפֵה עֵינַיִם" (ספר שמואל א', פרק ט"ז, פסוק י"ב), מה שאפשר לפרש כג'ינג'י.

 

מספר דיווחים של סופרים ביוון העתיקה תיארו אנשים בעלי שיער ג'ינג'י.

פרגמנט של המשורר היווני קסנופנס מתאר את התראקים ככחולי עיניים ואדומי שיער.

ההיסטוריון היווני הרודוטוס תיאר את הבודינים (עם עתיק בסקיתיה), כנראה האודמורטים או הפינים הממוקמים על נהר הוולגה באזור שכיום שייך לרוסיה, כבעלי שיער בגוון האש.

הקיסר הרומי נירון, לפני שאומץ על ידי קלאודיוס, נשא את הקוגנומן "אהנוברבוס" שפירושו "אדום (או זהוב) הזקן". לפי המסורת אחד מאבותיו קיבל שם זה לאחר שהתאומים קסטור ופולוקס התגלו לו והטילו  עליו לבשר את דבר הניצחון הרומי בקרב רגילוס לסנאט וכאות לאלוהותם ליטפו את זקנו ובכך שינו את צבעו משחור לאדום.

נירון קיסר

בחסידות ברסלב ישנה מסורת שמייסד החסידות רבי נחמן מברסלב היה ג'ינג'י.

שיער ג'ינג'י נמצא גם באסיה, בעיקר בקרב טוכארים, שיושבים בחלק הצפון-מזרחי של פרובינציה שכיום נמצאת בשטח של סין. באלף השני לפני הספירה, במומיות טארים הקווקזיות נמצאו גופות בעלות שיער ג'ינג'י ובלונדיני.

בעבר, שיער ג'ינג'י היה נחשב למאפיין של יהודים איטלקים ואילו בספרד השיער הג'ינג'י שימש את האינקוויזיציה כדי לאתר יהודים מתנצרים (אנוסים) מבין תושבי הממלכה.^[

• פרסקו של אישה אצילהג'ינג'ית תראקית בתל אוסרושה במרכז בולגריה,המאה ה-4 לפנה"ס

• 

  נזירים בודהיסטים ג'ינג'ים וכחולי עיניים ממרכז אסיה. הציור מבזאקליק, מרכז אגן טארים, סין, בין המאות ה-9וה-10 לספירה

• 

  הנסיך מירצאה ה-1 מוולאכיה, פרסקו מ-Episcopiei de Argeş Church

• 

  ציור של הולנדית ג'ינג'ית מ-1500. צייר: חואן דה פלנדז

גם האלה תור ידועה בשערה האדום.

 

גי'נג'י בתרבות

בתרבויות השונות היחס לג'ינג'ים נע בין הערצה, פחד וצחוק.

• רבים מציוריו של הצייר טיציאן מציגים נשים אדמוניות.
• כיוון שלג'ינג'ים מיוחס בפולקלור אופי שובב או פראי, מקובל לאפיין דמויות בדיוניות של הרפתקנים כג'ינג'ים. כזו היא למשל דמותה של בילבי בת-גרב, הדמות איתמר הג'ינג'י, גיבור ספרי ילדים של דויד גרוסמן, וסדרת ספרי "ג'ינג'י" של גלילה רון־פדר-עמית.
• השיר "ג'ינג'י" של מרים ילן  שטקליס המתחיל במילים: "אמא אומרת תמיד: מחמדי, / לילדי ראש זהב, / ראש זהב לילדי."
• אן שרלי, הגיבורה בסדרת ספרי האסופית מאת לוסי מוד מונטגומרי, מאופיינת בשיער ג'ינג'י, נמשים ואופי שובב וחם מזג.
• 
• בספר "התפסן בשדה השיפון" הולדן, גיבור הספר, מתאר את אחיו הצעיר אלי שהיה ג'ינג'י שונה מהג'ינג'י הממוצע מאחר שלא היה חם מזג.
• "פרנסואה ראש גזר" הוא ילד ג'ינג'י הנדחה על ידי אימו במחזה המפורסם של ז'ול רנאר בשם זה.
• בסרטי פנטזיה רבים מתוארים לפרקונים כג'ינג'ים ננסיים.
• 
• ריהאנה

אמונות בנוגע למזג הג'ינג'י

סטריאוטיפ נפוץ על ג'ינג'ים הוא שהם בעלי מזג חם.

בספר "האסופית: אן מהחווה הירוקה", נאמר על הגיבורה הג'ינג'ית אן שירלי ש"המזג שלה מתאים לשיערה".

בספר "התפסן בשדה השיפון" מעיר הולדן קולפילד ש"אנשים עם שיער ג'ינג'י אמורים להתרגז בקלות רבה, אבל אלי [אחיו המת] לעולם לא התרגז, והוא היה מאוד ג'ינג'י."

פזמון ישראלי שהיה פופולרי בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 קיבע בתודעה את הביטוי: "כי ג'ינג'י זה אופי וג'ינג'י זה טבע, על ראש הג'ינג'י בוער הצבע".

ידוע הספר איה הג'ינג'ית של פןצ'ו

בשלבים המוקדמים של הרפואה המודרנית, שיער ג'ינג'י נחשב לסימן של עודף במרה האדומה

בשיטת הרפואה ההודית איורוודה, ג'ינג'ים נחשבים כבעלי סיכוי רב להיות חמי מזג, בגלל עודף במרת ה-Pitta (הקשורה ליסוד האש).

בקרב הכדורגלנים, פול סקולס הג'ינג'י ידוע במזגו החם ומשחקו מלא המרץ וזכה לכינוי "Ginger Ninja" ואילו הכדורגלן הג'ינג'י ג'ון הארטסון נתן ביטוי למזגו החם כאשר בעט בלסתו של אייל ברקוביץ' אחרי  שזה דחף אותו וקילל.

עוד אמונה בקשר לג'ינג'ים היא שהם סקסיים מאוד, מלאי תשוקה ולוהטים מבחינה מינית.

לדוגמה, ג'ונתן סוויפט כתב סאטירה על סטריאוטיפים של ג'ינג'ים במסעי גוליבר בחלק "מסע לארצם של ה-Houyhnhnm" בו הוא כותב: "נצפה שג'ינג'ים משני המינים הם יותר שטופי זימה ויותר שובבים מהשאר, אותם הם משיגים בכוח ופעילות." סוויפט ממשיך וכותב "לא היה צבע שיערו של פרא זה אדום (דבר שהיה תירוץ לתיאבון קצת לא רגיל) אלא שחור כמו הסלו (Sloe)."

בסרט "מי הפליל את רוג'ר ראביט?" מצוירת ג'סיקה ראביט, אהובתו של רוג'ר, כאשה ג'ינג'ית יפהפייה ומפתה.

בסדרת הקומיקס זבנג! של אורי פינק מתוארת דמותו של רונן שגיב הג'ינג'י כדמות שטופת זימה ותחמנית אך מאוד לא מושכת.

אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה, הייתה ג'ינג'ית, ובתקופתה שיער ג'ינג'י היה באופנה.

בזמנים המודרניים שיער ג'ינג'י הוא מושא לטרנדים אופנתיים; בין הידועניםהאדמוניים הבולטים ניתן למנות את ריטה הייוורת', מולי רינגוולד, ג'יין אשר, "גי'נג'ר" בייקר, ניקול קידמן, אלישיה ויט, רופרט גרינט, שירלי מנסון, ג'יליאן אנדרסון,טורי איימוס, ג'וליאן מור, ג'רי האליוול, קונאן או'בריין וקתרין הפבורן.

לעתים, שיער ג'ינג'י מתכהה, נהפך לחום יותר ומאבד מחיותו עם ההזדקנות. תופעה זו הובילה לייחוס שיער ג'ינג'י עם צעירוּת. במספר ארצות כמו הודו, איראן ופקיסטן נפוץ השימוש בחינה כדי לצבוע את השיער בצבע אדום בהיר.

ציירים רבים עסקו בשיער ג'ינג'י. הצבע "טיציאן" קרוי על שם הצייר טיציאן, שלעתים קרובות צייר נשים עם שיער ג'ינג'י.

הציור המפורסם של אמן הרנסאנס המוקדם סנדרו בוטיצ'לי "הולדת ונוס" מתאר את אלת האהבה והיופי ונוס כג'ינג'ית. עוד אמנים הידועים בציורי ג'ינג'יות הם הפרה-רפאליטים אדמונד בלייר לייטון, אמדאו מודיליאני  וגוסטב קלימט

במאה ה-19 ציירים רבים תיארו דמויות של אצילות, גבירות עדינות, מלכות, עלמות במצוקה ומפתות כנשים ג'ינג'יות יפות בעלות שיער ארוך, אדמוני וגולש.

לדוגמה: "אקולייד" מאת אדמונד בלייר לייטון, "מפתות ג'ינג'יות" מאת סר פרנק דיקסי וג'ון ויליאם ואטרהאוס, "אבירות" ו"עלמה ג'ינג'ית במצוקה" מאת סר פרנק דיקסי, "ציור של ליידי גודייבה", מאת ג'ון קולייר ו"ציור של הלנה" מאת אווילין דה מורגן.

• 

  ה-"Accolade" מאתאדמונד בלייר לייטון:נסיכה ג'ינג'ית מכתירהאביר

• 

  הלנה, מאת אוולין דה מורגן, 1898

• 

  הציור "La Belle Dame Sans Merci" מאת פרנק דיקסי, 1890

• 

  "סינתיה" מאת ויליאם סטראנג,1917

לפי סקר שערכה חברת הקוסמטיקה "קליירול", נשים ג'ינג'יות רואות את עצמן כחסרות פחד ומבינות עניין.

תכונות אלה נראות לעתים קרובות בדמויות ג'ינג'יות בדיוניות כגון ננסי דרו, אן  שירלי בספר "אן מאבונלי",בקי שארפ בספר "יריד ההבלים" וג'יני ויזלי. בקומיקס ומדע בדיוני,

דמויות נשים עם שיער ג'ינג'י או אדום (ולעתים קרובות עם צבע עיניים ירוק) מתוארות כחזקות ובעלי אישיות לוהטת. דוגמאות כוללות את מרי ג'יין ווטסון (אשתו של ספיידרמן), ג'ין גריי (אקס מן), פויזן אייבי (אקו-טרוריסטית מ"באטמן"), באטגירל (ברברה גורדון), מארה ג'ייד סקייווקר (היקום המורחב של מלחמת הכוכבים), הנסיכה פיונה ("שרק"), לויס גריפין("איש משפחה") ולילי פוטר (אימו של הארי פוטר).

‏

בזרם התרבותי הגותי של המאה ה-20 והמאה ה-21 צבע שיער ג'ינג'י נחשב לרצוי (יחד עם שיער עורבני שחור המזוהה כצבע הסטריאוטיפי של הגותים), וזאת בשל ההילה הדרמטית והרומנטית שהוא משרה,

הבולטות שלו, ההתאמה לצבע השפתיים והאיפור והשילוביות עם הצבעים השחור והלבן. גותיות לא מעטות שצבע שערן בהיר צובעות את שערן לאדום ומספר זמרות מטאל גותי (כמו סימון סימונס, פלור יאנסן ואנקה ון ג'רסברגן) ידועות בשיערן הג'ינג'י-האדמוני.

מלבד צבע השיער, העור הבהיר, שבדרך כלל מאפיין ג'ינג'ים, גם הוא תכונה רצויה במראה הגותי.

הסופר האמריקני מארק טוויין כתב: "בזמן ששאר המינים מוצאם מקופים, ג'ינג'ים מוצאים מחתולים."

 ברוס ספרינגסטין שיבח את אשתו בשיר "Red-Headed Woman" בזמן ש-The Zutons התגעגעו לשיער הג'ינג'י של החברה לשעבר בשירם "Valeriee".

בין הג'ינג'ים הבולטים ניתן לציין את דוד המלך, שלפי המסורת היה אדום שיער, וינסטון צ'רצ'יל, יצחק רבין, מארק טוויין, תומאס ג'פרסון  ונפוליאון בונפרטה.

כמו כן לפי המסורת למייסד האסלאם מוחמד היה זקן  ג'ינג'י (לפי מסורות אחרות הוא ומאמיניו נהגו  לצבוע את זקנם לכתום). זו הסיבה שיש מאמינים מוסלמים שצובעים את זקנם בחינה כתומה, כמו למשל פעיל החמאס, מוחמד אבו טיר.

יש גם דיעות שליליות כלפי ג'ינג'ים:

בימי הביניים, בדרום ומרכז אירופה, אדום היה הצבע של השטן ועל ג'ינג'ים נאמר שהם נוצרו בזמן התקופה האסורה של הווסת אצל אישה.

שיער ג'ינג'י נחשב לסימן של תשוקה מינית חייתית וניוון מוסרי.

פרא אדם ג'ינג'י מתואר במשל של האחים גרים (Der Eisenhans) כרוח יער הברזל. 

לפי מונטאג סאמרס, שיער ג'ינג'י ועיניים ירוקות נחשבו במזרח ודרום אירופה לסימן למכשפה, אדם-זאב או ערפד החל מימי הביניים.

הספר "Vampire Chronicles" של אן רייס מזכיר הרבה ג'ינג'ים, כולל זוג תאומים ערפדים-מכשפות Maharet ו-Mekare בסיפור "מלכת הארורים" (Queen of the Damned).

 

אמי אדמס

ב"דרקולה", צייד הערפדים אברהם ואן הלסינג מתואר כבעל שיער ג'ינג'י ועיניים כחולות.

בבריטניה המודרנית, למרות היותה המקום עם השיעור הגדול ביותר של ג'ינג'ים, המילה "ginger" היא כינוי גנאי לאנשים בעלי שיער ג'ינג'י, שממנו נגזרו מספר מונחים: המונח "ג'ינג'רפוביה" שפירושו פחד מג'ינג'יםוהמונח "ג'ינג'ריזם" שפירושו גזענות, הפלייה ודעות קדומות כנגד ג'ינג'ים.

היו  פשעי שנאה נגד ג'ינג'ים: אישה בריטית זכתה בפיצויים אחרי שהוטרדה מינית ועברה התעללות עקב שיערה הג'ינג'י, משפחה בניוקאסל נאלצה לעבור דירה פעמיים אחרי שסבלה מפשעי שנאה בגלל שיערם הג'ינג'י  וב-2003 צעיר בן 20 נדקר בגב בשל "היותו ג'ינג'י".

 ג'ינג'ים לעתים נקראים "ראשי גזר".

לפני מספר  שנים פורסם כי בנק הזרע בדנמרק, הנחשב לבנק הזרע הגדול בעולם דוחה תורמי זרע ג'ינג'ים, עקב ביקוש מועט לזרע שלהם. אם כי הדבר לא נובע בהכרח מגזענות כלפי ג'ינג'ים, ייתכן בהחלט שרצונם הטבעי של הורים שהילדים שנולדו להם מתרומת זרע יהיו דומים להם ככל האפשר יחד עם העובדה שמספר מועט מהאנשים הם ג'ינג'ים מביא לביקוש המועט.

הדעות הקדומות כנגד ג'ינג'ים זכו לסאטירה במספר תוכניות טלוויזיה.

הקומיקאית הבריטית קתרין טייט הופיעה כדמות ג'ינג'ית בפיילוט לסדרתה "The Catherine Tate Show". בתוכנית, הדמות הבדיונית סנדרה  קמפ נאלצה לחפש נחמה במקלט לג'ינג'ים שנודו מהחברה.

הקומדיה הבריטית "Bo' Selecta!" הציגה סרט מוקומנטרי  שעירב  קריקטורה של מיק האקנל, הזמר הג'ינג'י של להקת סימפלי רד, שהנחה תוכנית והידוענים (שגילמו את עצמם) צבעו את שיערם לאדום ועברו יום בחיים יומיומיים בהם הם הועלבו על ידי אנשים שונים.

השימוש המזלזל במילה "ginger" (בעברית אין למילה ג'ינג'י קונוטציות שליליות), והאפליה הקשורה, שימשו כדי להמחיש נקודה בקשר לגזענות ודעות קדומות, בפרק "Ginger Kids" בסדרה סאות' פארק.

סרטים ותוכניות טלוויזיה רבים מתארים את בריוני בית הספר כג'ינג'ים, בהתבסס על הסטריאוטיפים שג'ינג'ים הם בעלי מזג חם יותר וכך מאפשרים לצופים לזהות את הבריון מהר יותר בגלל צבע השיער שלו; דוגמה לכך היא משפחת או'דויל בסרט "בילי מדיסון".

מצד שני, ילדים בעלי שיער ג'ינג'י הם לעתים קרובות המטרות של בריונים. נראה שהתעללות בג'ינג'ים מכוונת יותר כנגד גברים וילדים מאשר ילדות ונשים, ושהעניין גדול יותר בבריטניה מאשר במדינות אחרות, כמו בארצות הברית.

במלזיה וסינגפור, הביטוי המשפיל "אנג מו" שפירושו "שיער אדום" הוא סלנג לתיאור אדם ממוצא אירופאי, לא משנה מה צבע  שערו.

ייצוגים אמנותיים ראשוניים של מריה מגדלנה בדרך כלל מתארים אותה כבעלת שיער ג'ינג'י ארוך ושופע, אף על פי שתיאור צבע שיערה מעולם לא אוזכר בברית החדשה

ייתכן שמקור התיאור הוא בפיגמנט שירד באיכותו בציור עתיק. מסורת זו משמשת כאמצעי לקידום העלילה בספר "צופן דה וינצ'י".

ת'ור, אל הרעם במיתולוגיה הנורדית, תואר בדרך כלל כבעל שיער ג'ינג'י.

המצרים העתיקים ייחסו הן  בני אדם ג'ינג'ים והן בעלי חיים ג'ינג'ים לאל סת, וחשבו אותם למועדפים על ידי האל החזק וחם המזג. מספר פרעונים המקושרים לסת מתוארים כבעלי שיער ג'ינג'י, ובהם רעמסס הגדול.

בספרות 

השיר הידוע בספרות הילדים העברית, המתאר את הילד הג'ינג'י, הוא "ג'ינג'י" מאת מרים ילן שטקליס, המופיע בקובץ "בחלומי". בשיר זה מתאר הילד ששערותיו אדמוניות, כיצד הילדים האחרים רודפים אחריו וקוראים לו "ג'ינג'י" אך אמו מנחמת אותו "ראש זהב לילדי". השיר ממשיך ומספר כי אליהו הנביא לוקח את הילד אל המרום, שם יושב דוד המלך על כס מלכותו, ואף הוא ג'ינג'י – "ויאמר המלך דוד: גש אלי קטנטוני / פתי שלי, / וראה – גם אני – ג'ינג'י".

התייחסות דומה לזו מופיעה בספרו של ז'יל רנר "פרנסואה ראש  גזר" (Poil de Carotte), שנכתב בצרפת בשנת 1894 ומתאר ילדות קשה, חסרת רחמים וחסרת אהבה, של ילד המתואר רק כ"ראש גזר", שבניגוד לג'ינג'י של מרים ילן שטקליס, אינו זוכה להגנתה ולנחמתה של משפחתו. הספר נחשב לקלאסיקה בתחומו, עובד למחזה שהועלה על במות רבות, ולסרט בבימויו של ז'אן רנואר שהוצג לראשונה בשנת 1932.

אפרים קישון הכניס לשפת הדיבור את המונח "הג'ינג'י עם המפתח", המופיע בפיליטונים שכתב. המונח מתאר את המקרה הידוע והיום יומי, שבו דווקא האדם  שאנו  צריכים להשלמתה של פעולה מורכבת (הוא הג'ינג'י עם המפתח) אינו בנמצא, על אף שכולם תלויים בו.

בסדרה "זבנג" של אורי פינק, שהתפרסמה מדי שבוע  ב"מעריב לנוער" הייתה דמות של מתבגר בשם ג'ינג'י (שמו האמיתי היה רונן), ג'ינג'י הופיע כדמות של תחמן ורודף בנות.

ג'ודי גרלנד

שירו של טום ווייטס "Christmas card from a hooker in Minneapolis" שתורגם על ידי  יהונתן  גפן כ"גלוית שנה טובה משוש המתאבדת" כולל פנייה אל אהוב בשם "צ'ארלי". בתרגומו של גפן, הפך צ'ארלי ל"ג'ינג'י", במילות הפתיחה של השיר – "היי, ג'ינג'י, אני בהריון…".

הסיפור "ליגת אדומי-הראש" (1891, "The Red-Headed League" תורגם לעברית בשם "אגודת אדומי השער") מעלילות הבלש שרלוק הולמס, היה אחד האהובים על כותבו, סר ארתור קונאן דויל, וכולל תת-עלילה המסתובבת סביב פסאודו-חברה המוגבלת רק לג'ינג'ים. 

בספר "Still Life with Woodpecker" מאת טים רובינס, ג'ינג'ים מתוארים כילדי הרוח, המעוותים בידי השמש ומכורים לסקס ולסוכר. באופן דומה, ב"טרילוגיית ההארה!"  ג'ינג'ים בעלי עיניים ירוקות מתוארים כחביבי השטן.

מספר ספרי ילדים מתארים דמויות ג'ינג'יות, לרבות בילבי בת-גרב, אנני היתומה הקטנה.

בספרי הארי פוטר כל משפחת ויזלי הם בעלי שיער ג'ינג'י וחלקם בעלי התנהגות סטריאוטיפית לג'ינג'ים: פרד וגורג' הם התאומים השובבים, ג'יני ויזלי מתגלה כקוסמת אמיצה ויצירתית ואילו מולי ויזלי היא אם דאגנית, לבבית וחמת מזג. גם אלבוס דמבלדור ולילי פוטר היו  ג'ינג'ים. הסופרת ומחברת "הארי פוטר" ג'יי קיי רולינג הצהירה שהיא מחבבת ג'ינג'ים, למרות היחס המפלה שלטענתה הם זוכים לו בבריטניה

דמויות רבות בספריו של רוברט היינליין הם ג'ינג'ים, בהשראת אשתו הג'ינג'ית, וירג'יניה.

טירה בנקס

 

 

 

יש פסטיבלים  לג'ינג'ים.

גם בישראל היהפסטיבל  לג'ינג'ים בקיבוץ גזר.

ידועניות בשיער אדום

ריהאנה

קיק פאלמר

קייט מארה

כריסטינה הנדריקס

לנה דל ריי

אסלה פישר

אמה סטון

פלורנס וולש

תילדה סוינטון

לילי קול

כריסטין דנסט

לינדסי לוהן

ליל קים

מיסי אליוט

גיליאן אנדרסון

קייט וינסלט

ג'נט  ג'נט

גארי האליוול

קלייר דאנס

קארן אלסון

שירלי מנסון

ניקול קידמן

ג'וליאן מור

ג'וליה רוברטס

לוסיל בול

קתרין הפבורן

שירלי מקליין

ריטה היוורת

אן מרגרט

בטי דיוויס

טינה לואיס

קרול ברנט

ברנדט ברנט

בטי מידלר

מולי רינגוולד

ג'ינה דיוויס

סוזאן סראנדון

ליידי מיס קייר