חיה בסטייל

ביגוד זה משמש לכיסוי אזור החלציים, כלבוש עליון (ותחתיו נלבשים תחתונים כלבוש תחתון). למכנסיים קצרים דרגות אורך שונות – יש המכסים רק את אזור אגן הירכיים, והמכנסיים מסתיימים בחלק הירך העליון, יש מכנסיים קצרים המגיעים עד הברכיים (והמכונים מכנסי ברמודה), ויש מכנסיים קצרים המגיעים באורכם אל מתחת לקו הברך (מכנסי שלושת רבעי או מכנסי שבע שמיניות).

המכנסיים נקראים "מכנסיים קצרים" מאחר שבניגוד למכנסיים רגילים, מכנסיים קצרים אינם מכסים את כל אורך הרגל, והם קצרים יותר מאורכה של הרגל.

מכנסיים קצרים משמשים בעיקר לצורכי ספורט (ומכונים בהתאם "מכנסי ספורט") או באקלים חם.

לפני המהפכה הצרפתית, המעמד העובד לבשו מעין מכנסיים ארוכים ואצילים לבשו מכנסיים מצועצעים ומקושטים צרים או רחבים עד לברכיים ומתחתם גרביים מקושטות. לאחר המהפכה גברים מכל המעמדות התחילו ללבוש מכנסיים ארוכים. אך ילדים קטנים הולבשו במכנסיים קצרים, שהתארכו עם הגיל .משם באה האמירה ש'גבר בוגר לובש מכנסיים'.

באירופה של המאה ה-19 נהגו להלביש ילדים במכנסיים קצרים (בעיקר כתלבושת אחידה בבתי הספר). כאשר הילדים הגיעו לגיל העשרה הם הולבשו במכנסיים באורך מלא. על מנת שלא להיראות כלובשי בגדי ילדים, אנשים מבוגרים לא נהגו ללכת עם מכנסיים קצרים.

במלחמת העולם הראשונה  הבריטים הקימו את המפקדה  הצפון אמריקאית שלהם באי ברמודה. היתה שם רק חנות תה אחת והבריטים שתו הרבה תה, למרות החום המעיק, בעל החנות רצה להלביש את עובדיו, כך שיהיה להם נוח לעבוד. הוא מצא רק מכנסי חאקי וקיצר אותם עד מעל לברכיים. אדמירל העורף הבריטי מאסון בארידג' [Mason Berridge] שנהג לשתות את התה שלו שם, התלהב מהרעיון ואימץ אותו עבור חבריו הקצינים וכינה את המכנסיים הללו בשם 'מכנסי ברמודה'. מהר מאד החלו קציני הצי הבריטי ואחריהם קציני הצבא הבריטי כולו ששירתו באיזורים חמים לאמץ את המראה הנוח הזה כמדי הקיץ של הצבא הבריטי. אחרי זה השכיל המטכ"ל הבריטי להפוך את מכנסי הברמודה לחלק ממדי המשרתים באיזורים הטרופיים של האימפריה הבריטית .

ב1920 אימצו תושבי ברמודה את המכנסיים כבגד מקומי של אנשי העסקים שלהם.

בראשית המאה ה-20, עם העלייה בתרבות הספורט והפנאי, החלו אנשים מבוגרים (הן גברים והן נשים) ללבוש מכנסיים קצרים בעת פעילויות אלה. מה שעורר התנגדויות במקומות שונים.

בעוד שבמכנסי גברים כבר שולבו רוכסנים בשלהי תקופת השפל הגדול, במכנסי נשים, הם התחילו להופיע רק בסוף שנות ה1940 ראשית שנות ה–1950, והם נתפרו בתפר הצדדי של המכנס הנשי, כי רוכסן קדמי נחשב לא צנוע לאשה.

הניו יורק טיימס פרסם ב1944 שמועצת העיר מונהנס [Monahans] טקסס אסרה על נשים ללבוש מכנסיים קצרים במקומות ציבוריים. ב-1959 מועצת פלאטסבורו [ Plattsburgh] אסרה על כל נערה מעל גיל 16 ללבוש מכנסיים קצרים ברחובות, מי שנתפסה לבושה כך נאלצה לשלם קנס של 25 דולר או לשבת 25 ימים במעצר.

בשנת 1949 צולמה שחקנית הקולנוע מרילין מונרו במכנסיים קצר קצרים [short shorts], ובראשית שנות ה1950 התחילו יותר ויותר נשים ללבוש את גזרת המכנס הזה שהתאפיין באורך של 6 אינץ מעל לברך, מותן מוגבה ורוכסן צד. גם כלבוש יומיומי ברחובות ולא רק כבגד נופש. הדבר עורר ביקורות רבה כי התלבושת הנשית המקובלת הייתה אז חולצה, חצאית ארוכה, גרבי ניילון ונעלי עקב.

מרלין מונרו

באביב 1952 שלחה אשה שהגדירה עצמה כ'גברת מהוגנת' מכתב תלונה למועצת העיר פורט וורת' טקסס [Fort Worth] שבו כינתה את המכנסיים הקצר קצרים הללו כ'פרסומת לניאוף'. היא גם התלוננה על כך שהיא נאלצת להתבונן ב'רגליים מכוערות' ושהמכנסיים הקצר קצרים הם 'חרפה לאנושות'. מועצת העיר שקלה לאסור את לבישת המכנסיים בקהילה המקומית, אך הסיפור הגיע לכותרות בכל ארצות הברית, ועורר שם את הוויכוח בעד ונגד מכנסיים קצרים בכלל. מה שגרם לכך שבשנות ה1960 תעשיית האופנה החלה לעצב ולעודד חצאיות מידי כתחליף למכנסיים הקצרים. חצאיות המידי לא התקבלו ברצון על ידי הנשים, הייתה זו תקופת חופש מיני ונשים חיפשו ביגוד שיבטא אותו.

בסוף שנות ה- 1960 התחילה מארי קוואנט [Mary Quant] המעצבת הוולשית, לעצב חצאיות מיני שקראה תיגר על 'האופנה המקובלת' להלבשת נשים. בגלל הביקוש לבגדים יותר ויותר קצרים היא עיצבה בשנות ה – 1970 מכנסיים קצרים מאד שתפר המפשעה שלהם היה 2 אינטש והם זכו לכינוי 'מכנסיים לוהטים' [Hot Pants] ההצלחה הייתה מיידית והן נלבשו על ידי כל המי ומי כולל ג'קלין קנדי -אונאסיס.

גם גברים כגון אלטון ג'ונס ודויד בואי התחילו ללבוש את המכנסים הלוהטות. אך סגנון המכנסיים הלוהטות שאף אומץ על יד כמה חברות תעופה כמדים של הדיילות, התחיל להיות מזוהה יותר ויותר עם תעשית המין ובאמצע שנות ה1970 המכנסיים איבדו את הפופולריות שלהם. נעלמו ל20 שנה והופיעו שוב בשנות ה1990 כחלק מהתלבושת של שחקניות קולנוע וזמרות פופ כגון ג'ניפר לופז ובריטני ספירס.

נשות הפלמ"ח לבשו מכנסיים קצרים לעבודה, לחגים וגם לשמירה.

מתקופת טרום-המדינה ידוע השיר 'זלמן יש לו מכנסיים ששורתו השניה היא 'מגיעות עד הברכיים' , כלומר מעין מכנסי ברמודה.

בספרה 'חליפות העתים' כותבת אילה רז שבסוף שנות ה1930 התחילו המכנסיים הקצרים להיות פופולאריים בתל אביב, לנשים וגברים. ובעוד בעולם הם היו בגדי פנאי וספורט בלבד, בתל אביב הם הפכו לבגד לכל עת.

המאיירוהקריקטוריסטדוש יצר את דמותו של 'שרוליק' כסמל לישראלי. שרוליק לובש מכנסיים קצרים, חובש כובע טמבל ונועל סנדלים.

מזה כמה שנים, מתעורר בכל קיץ בארץ מאבק של תלמידות בתי הספר התיכוניים לאפשר להן ללבוש מכנסיים קצרים כמו שמאפשרים לבנים.

בקיץ 2015התלוננו בנות על אפלייה ב'קוד הלבוש' בבית הספר, כאשר בנים התלבשו איך שרצו בעוד המורות בדקו עם סרגלים 'בדיקת צניעות' את אורכי המכנסיים של הבנות וכן אם החולצה לא חושפנית מדי. הבנות טענו שדווקא האפליה הזו מלמדת את הבנים שהבנות הן אוביקט מיני ושהן 'אחראיות בצורת ההתלבשות שלהן, לצורה שבה נערים וגברים רואים אותן'. שר החינוך דאז נפתלי בנט טען שצריכים להיות גבולות לצורת הלבוש. הבנות לעומת זאת טענו שזו אפלייה סקסיסטית.

סוגי מכנסיים קצרים

ניקרבוקרס

ניקרבוקרס (באנגלית: Knickerbockers) הם מכנסיים המגיעים עד מתחת לגובה הברכיים. מכנסיים אלה היו פופולרים בארצות הברית ובאימפריה הבריטית בראשית המאה ה-20.