שרה ג'סיקה פרקר ותיק פנדי
[
גרבון, גרביון או גרבי מכנס הם גרביים ארוכים ומשמשים כמעין מכנסיים (לרוב שקופים במידה מסוימת). רוב הלובשים גרבי מכנס הם נשים. גרבי מכנס עשויים לרוב מניילון.
גרבונים נועדו למטרת:
מקור המונח גרביונים (באנגלית אמריקנית: Pantyhose) הוא בארצות הברית, ומתייחס לשילוב בין גרבונים וגרבי ניילון. באנגלית בריטית הם נקראים "גרבונים חלקים" (Sheer Tights). המונח טייטס לבדו, מתייחס לכל פרטי הלבוש האלו, ללא קשר אם הם פריטי הלבשה תחתונה או לבוש עליון. באנגלית אמריקנית המונח טייטס מתייחס בדרך כלל לפריטי לבוש דמויי גרביונים עשויים מחומר עבה יותר, והם בדרך כלל אטומים או שקופים מעט.
פריטי לבוש אטומים העשויים מחומרים כגון לייקרה, נלבשים בדרך כלל גם על ידי גברים וגם על ידי נשים לפעילויות ספורטיביות או לצורך מטרות חימום, ונקראים בדרך כלל חותלות (באנגלית: leggings). ברוב המקרים לחותלות יהיה תפר על החלק הפנימי של הרגל, ואילו גרבונים יהיו חסרי תפרים.
ההיסטוריה של גרבונים, כמו גם גרביים, קשורה לשינויים בסגנונות המכפלות שנשים נהגו ללבוש.
לפני 1920, היה נהוג לצפות מנשים שיכסו את רגליהן בציבור, לכל האורך כולל הקרסוליים. אורך השמלות והחצאיות אז היה בדרך כלל עד הרצפה. התחומים יוצאי הדופן היו בעיקר תחומי הספורט והבידור. בשנות העשרים של המאה העשרים החל אורך החצאיות והשמלות להתקצר, ורגליים נחשפו בדרך כלל עד הברך. אז נכנסו גרבונים לאופנה גם על מנת לשמור על כיסוי הרגל לכדי רמת חימום מסוימת. הגרבונים הפופולריים ביותר היו גרבונים שנעשו בתחילה ממשי או ממשי מלאכותי (באנגלית: rayon).
בשנת 1938 פותח על ידי חברת דופונט הניילון, ומאז החל להיכנס לשימוש בתהליך הכנת גרבונים.
גרבונים הגיעו לחנויות בשנת 1939 ונתקבלו בהתלהבות על ידי הקהל. כארבעה מיליון גרבונים נמכרו ביום אחד.
הביקוש היה גדול מאוד בחנויות, אך כאשר בשנת 1942 נכנסה ארצות הברית למעורבות בלחימה במלחמת העולם השנייה, חברת דופונט עברה לייצר אך ורק עבור צבא ארצות הברית והפסיקה לייצר גרבונים, משום שהניילון ששימש בתהליך הייצור הופנה לייצורמצנחים, כילות נגד יתושים לחיילים ושימושים דומים. גרבוני הניילון הפכו למעין סמל של הקרבה אזרחית למען המולדת והאימרה המקובלת הייתה: "תורידי אותם בשביל הדוד סם". אינספור גרביוני ניילון נאספו מהארונות והמדפים, מוחזרו והפכו בין היתר לגלגלים של מפציצים, שזכו לכינוי 'גרבונים מעופפים'.
באוגוסט 1945, עם תום הקרבות, חזרה דופונט למכור גרבונים לשוק האזרחי. כשחזרו הגרבונים למדפים, במקומות רבים בארצות הברית צבאו אלפי נשים על חנויות הבגדים. העיתונאים תיארו את מהומות הניילון תוך שימוש בז'רגון צבאי שהיה שגור עדיין בפיהם: "מכירה של גרביונים בשיקגו! אין הרוגים". רבים האשימו את דופונט שהיא אוגרת במכוון גרבונים ויוצרת ביקוש מלאכותי, ובדופונט טענו בתגובה שהחברה מייצרת שלושים מיליון זוגות גרביונים בחודש. בעקבות לחץ ציבורי דופונט העניקה רישיונות ייצור לגרבוני ניילון לחברות אחרות, ההיצע עלה ו"מהומות הניילון" שככו.
בשנות ה-40 וה-50 של המאה העשרים, נהוג היה שמפיקים בתחומי התיאטרון והקולנוע יתפרו גרבונים לשחקניות והרקדניות שלהם.
בשנת 1953 פיתח אלן גנט מחברת גלן רייבן(Glen_Raven,_Inc) דגם מסחרי של גרבונים, אך הם החלו להימכר בשוק רק לאחר 1959. במהלך תקופה זו המציא ארנסט רייס גרבונים בעיצוב משלו, הדומים לאלו הנמכרים כיום בשוק. בשנת 1956 הוא הגיש בקשה לרישוםפטנט של שילוב בין גרבונים ותחתונים, שהועתק על ידי חברות יצרניות רבות, מה שגרם לסכסוכים בבתי משפט בארצות הברית במשך שנים רבות לפני אישור הפטנט (זמן מה לאחר מותו של רייס).
עד לאותה תקופה, לא הייתה סיבה ממשית לנשים מחוץ לתחומי הבמה ללבוש גרבונים, מאחר שהמכפלות הארוכות אפשרו להם ללבוש גרביים עד מעל לברך שאובטחו בביריות. במהלך שנות השישים של המאה העשרים תהליכי ייצור הטקסטיל הלכו והשתפרו, מה שהפך את הגרבונים לזולים יותר. ייצור של טקסטיל אלסטי מלאכותי גם הפך אותם לעמידים ונוחים יותר.
הופעתה של חצאית המיני האופנתית, שחשפה את הרגליים מעל הברך, גרמה לנשים רבות צורך ברכישת גרבונים. לאורך שנות ה-70 וה-80 של המאה העשרים, הפכו הגרבונים למוצר מלתחה חיוני.
משנת 1995 החלה ירידה מתמדת במכירות הגרבונים ששיאה היה בשנת 2006, כאשר המכירות בארצות הברית היו פחות ממחצית בהשוואה לעבר. ירידה זו יוחסה לאופנת הרגליים החשופות, שינויים בקוד הלבוש במקומות עבודה, ופופולריות גוברת של מכנסיים לנשים.
בעוד המכירות של סגנונות גרבונים מסורתיים לא התאוששו, במהלך המאה ה-21 כן נצפתה עלייה במכירות של סגנונות מסוימים. גרבוני רשת, גרבונים בהדפסים וצבעים שונים, גרבונים אטומים, גרבונים בגזרה נמוכה וגרבונים לגברים: כל אלה חוו גידול במכירות. בשנת2010 הפופולריות ההולכת וגדלה של טייצים אטומים בשילוב עם שמלות יומיומיות, החליפה את המקום שהיה לגרבונים באופנה, אף על פי שגרבונים כחלק מלבוש פורמלי נשארו פופולריים.
בעוד שגרבונים נחשבים לפריט לבוש נשי, גם גברים לעיתים לובשים אותם, מסיבות בריאותיות ואקלימיות. רוכבים במירוצי סוסים עשויים ללבוש גרבונים מתחת למדים שלהם, על מנת לאפשר להם להחליק בחופשיות בתנועה בקצב מהיר.[7] בסוף שנות ה-90 של המאה העשרים הציגו יצרני אופנה גרבונים מעוצבים לגברים, כדי לספק את הצורך הנישתי לגרבוני גברים כפריט אופנה.
רוב הגרבונים עשויים מעירוב של ניילון וסטרץ', הרכב בד אשר מספק את הגמישות ואת הצורה המתאימה לרגל ואופיינית לגרבונים המודרניים. לאריג הניילון יש נטייה להיקרע מה שיוצר לעיתים קרובות את ה"רכבות" בגרביונים. גרבונים עשויים להיות מורכבים גם מחומרים אחרים כגון: משי, כותנה או צמר.
טום פורד
טום פורד
טום פורד
אלכסנדר ונג
נקודות
אלכסה ונג
אסוס
סון ג'ונג ואן
קנדל ג'נר
ולנטינו
בשכבות
פנדי
פנדי
ארדם
רשת -רשת דייגים
גרבי סבתא מעל גרבונים
מוקדש לזכרה של רוח'לה ז"ל, חברתי שאהבה בגדים ותכשיטים. יהי זכרה ברוך!
תיק של שאנל
תיק 2.55
לואי ויטון
התיק של דוויד מאש
התיק של דיור
באגט של פנדי
פדינגטון של כלואה
מרקם עור בע"ח
עור תנין
ידית מעץ
קופסא
עבודת יד
שקופים
בצבעי פסטל
תיק צד
תיקים כפולים
תיקים ענקיים
וינטאג'
תיק חגורה
תיקי נופש
ישנן שמלות בקולנוע שעוצבו במיוחד על ידי מעצבים ידועי שם.
להלן כמה משמלות מרשימות אלו:
נטלי פורטמן
מרלן דיטריך
בריג'יט ברדו
דלפי סרייג
אודרי הפבורן
קתרין דנב
ג'יין פונדה
בול אוגייה
ריצ'רד גיר
גרייס ג'ונס
לאונדרו דקפריו
מילה ג'ובוביץ
שדרליז תירון
אליסיה סילברסטון
שרה ג'סיקה פרקר
ריהאנה
טילדה סוונסון
הביטוי נובע כנראה משיוך המושג לנשים במעמד הגבוה בבריטניה בתחילת המאה ה-20
:רודיארד קיפלינג כתב בסיפור ב-1904 על אישה מושכת
"It isn't beauty, so to speak, nor good talk necessarily. It's just 'It'."
הביטוי זכה לפופולאריות ב-1927 בסרט "איט" עם קלרה באו
אלינור גלין שכתבת את הספר IT ב-1927נחשבת ליוצרת המונח איט.
היא כתבה שלנה טרנר, מרלין מונרו כונו איט גירלס ורוברט מיצ'ם איט מאן.
אחותה של גלין היתה התופרת לוסיל שהשתמשה במונח איט גירל לאישה הלובשת בגדים אופנתיים ומתפרסמת בשל כך.
החל משנות ה-90 משתמשים במונח איט גירל כדי לתאר אישה בדרך כלל צעירה, מפורסמת, עשירה, עסוקה באופנה, קניות ובהליכה למסיבות הזוכה לפרסום במדיה
בשנות ה-90 הסופר ויליאם דונלסון מתאר אישה כאיט גירל כאישה עם סקסאפיל העסוקה בקניות ובהליכה למסיבות
איט גירל מפורסמת היתה השחקנית אוולין נסביט (1885-1967 ) שכונתה ב-1900 איט גירל.
עפ"י וניטי פייר.
Evelyn Nesbit (1884-1967
Daisy Fellowes (1890-1962
בֵּז' (beige) הוא צבע בהיר שנתון בין צהוב לצבע קרם. השם בז' מקורו בבד בז', אריג כותנה בצבעו הטבעי, ומאז נעשה בו שימוש לתיאור מספר גוונים בהירים בעלי מראה נייטרלי. החל משנות ה-20 של המאה ה-20 המושג בז' הורחב וכלל גם גוונים של חום.
הפעם המתועדת הראשונה של השימוש במונח בז' באנגלית היא משנת 1887, אך בימינו מונח זה בשפה האנגלית משמש כסלנג. האימרה בז' מתארת דבר משעמם.
באביב זה פרץ הבז' לאופנה ונראה בכל מסלולי התצוגה.
Edward Crutchley
ג'יל סנדר
ולקסטרה
סאקאי
מייסון מרגיאלה
ג'יל סנדר
Junya Watanabe
Pringle of Scotland
Loewe
טיבי
יוניקלו
ארקט
האנטינג סיסן
ננוצ'קה
ברברי
Frei Ea
פראדה
כלואה
רסרבד
מרני
קליטה
ג'וסף
ג'יוונשי
דה ראו
קוס
קאסל
דייטאס
מוקדש לנורית.
ב-1946 החל לעסוק בטפטוף צבע. אז שפך צבע מתוך פחיות צבע ענקיות על קנבסים ענקיים שפרש על הרצפה. בנוסף לכלים השגרתיים השתמש בציוריו גם בסכינים ובמקלות. ב-11 באוגוסט 1956, נהרג פולוק בתאונת דרכים באיסט המפטון ניו יורק, בעת שנהג תחת השפעת אלכוהול.
פולוק השתייך לאסכולת ניו יורק והיה שייך לאותו זרם באסכולה שעבד בשיטת ציור הפעולה: ציור שנוצר כשהרציונל אינו מפקח על הרגש כלל – לפי שיטה זו, הניסיון הוא לייצר דימוי המשוחרר ממגבלות ההגיון. פולוק למעשה מתעד בציוריו פעולות. ניתן לומר שיצירה מעין זו היא התפתחות טבעית של חקירה צורנית שעושה הציור המודרני.
בנוסף, פולוק מציע בעבודותיו מודל חדש לבדיקת היחסים בין האמן לבין הטבע, ושואל האם ייתכן כי האמן הוא הטבע.
מחקרים שנעשו על עבודתו של פולוק מראים כי עבודתו מהווה פרקטל. כאשר מודדים את כמות הצבע במשבצת בעלת גודל מסוים, בציור מסוים, מוצאים כי אחוז השטח המכוסה בצבע נשאר קבוע בלי קשר לגודל המשבצת. כאשר משווים אחוז זה בעבודותיו לאורך השנים, מוצאים כי אחוז השטח המכוסה בצבע בעבודותיו של פולוק הלך וגדל.
ב-2006 השיג ציור מספר 5, 1948 האבסטרקטי של פולוק את המחיר הגבוה ביותר במכירה פומבית, כאשר נמכר ב-140 מיליון דולר.
אלכסנדר מקווין
מייסון מרטין נרגיילה
מאנרו מיאסורו
ויויאן ווסטווד
|
ראף סימונס
תום בראון
דיור
אן דמלסטר
דרייס ואן נוטן
דולצ'ה וגבאנה
במאים: אית'ן כהן, ג'ואל כהן מעצבת תלבושות Mary Zophres
במאי: ריאן קוגלר מעצבת תלבושות Ruth E Carter)
במאי: יורגוס לנתימוס מעצבת תלבושות Sandy Powell
/cdn.vox-cdn.com/uploads/chorus_image/image/62375133/favourite11.0.jpg)
Mary Poppins Returns
מעצבת תלבושות Sandy Powell
Mary Queen Of Scots
מרי מלכת הסקוטים
במאי: ג’וזי רורק מעצבת תלבושות Alexandra Byrne
לגרפלד נולד בהמבורג שבגרמניה ב-1933 ונפטר ב-19 בפברואר 2019.
לגרפלד היגר לפריז בשנת 1953. בתחילה עבד ברישום בבתי אופנה, ובשנת 1955 התחיל לעבוד כשוליה אצל פייר בלמה, לאחר שהגיע שני בתחרות לעיצוב מעיל מטעם איגוד הצמר העולמי (במקום הראשון זכה איב סן-לורן).
בשנת 1958 עבר לעבוד אצל ז'אן פאטו, שם עיצב שתי קולקציות של אופנה עילית בשנה, במשך חמש שנים.
ב-1965 הגיע לעבוד בבית האופנה העילית האיטלקי פנדי, כמעצב הראשי של קו הפרווה וקו הנשים הראשי, תפקיד אותו הוא מילא עד מותו.
ב-1983 מונה לראש בית האופנה העילית "שאנל", שהיה תחת ניהולו עד למותו, לצד בית האופנה על שמו, Karl Lagerfeld, כאשר גם עבורו יצר קולקציות.
בשנת 2011 צילם את לוח השנה המסורתי של "פירלי".
חליפת שאנל
1984
1985
1986
1987
1989
1990
1991
1992
1993
1994
1995
1997
1999
2000
2001
2003
2004
2005
2006
2007
2008
2009
2010
2010
2011
2012
2013
2014
2015
2016
2017
2018
2019
ג'וליין מור
ניקול קידמן
דיאן קרוגר
ר
שרה ג'סיקה פרקר
דריס ואן נוטן
ולנטינו
ג'מבטיסטה וואלי
ברוק קולקשיין
סימון רושה
פראבל גורונג
ג'יל סנדר
דיאן פון פירסטברג
מיו מיו
סן לורן
דולצ'ה וגאבנה
מיו מיו
מאיסון מרגיאלה
ז'קמוס
ג'יל סנדר
פראדה
לואה
ספורטמקס
אטרו
לואי וויטון
קלווין קליין
סלין
לואה
ג' דאבליו אנדרסון
אזבל מאראנט
ג'והן גאליאנו
JW Anderson
פרונזה שולר
פנדי
באלנסיגה
ברברי
מיו מיו
פנדי
ארדם
ג'קמוס
N21
סוניה ריקל
רג'ינה פיו
שאנון
מנהטן
.jpg)
