העונה הששית של משחקי הכס כבר על המסך, ואנו מתעניינים באופנה שבסדרה.
מישל קלפטון עיצבה את התלבושות לחמש העונות הראשונות והוחלפה על-ידי אפריל פרי בסדרה השישית.
כולנו מצפים לפרקים הבאים של הסדרה אך חובבות האופנה גם נהנות מהתלבושות המושקעות בסדרה. אנו נהנים לראות בגדים בסגנון ימי הביניים, בגדים צמודים לגוף של אם הדרגונים, שמלות ערב עם מחשופים לא שגרתיים, שמלות נשפכות ועוד ועוד.
תלבושות בולטות:
שמלת המעטפת בגוון החלודה של סרסי:
בגד האבל בכחול של אלריה סנד:
הטופ מעור של אוברה סנד
"האישה באדום" מליסנדרה:
להלן תלבושות מ"משחקי הכס" ומקביליהן על השטיח האדום:
מוזיאון העיצוב בניו-יורק הציג תערוכה שלחמישים השמלות ששינו את העולם וריכז אותן בספר המלבב:
Fifty dresses that changed the world חמישים שמלות ששינו את העולם.
קצת מוגזם לומר שאלו שמלות ששינו את העולם, אך אלו שמלות שהשפיעו מאוד על עולם האופנה ובוודאי על טעמן של נשים רבות.
בהמשך טעימה מהספר בתוספת שמלות איקוניות מסרטים.
אך ראשית – חמש השמלות הגדולות מכולן שניתן לכנותן "שמלות קאלט":
1. מרלין מונרו בשמלת הקולר המתנפנפת- מעצב טרווילה
2. אודרי הפבורן ושמלה שחורה קטנה – מעצב הוברט דה ג'יוונשי
3. מרי קוואנט ממציאת המיני
4. חליפת הטוויד של קוקו שאנל
5. שמלת מונדריאן של איב סן לורן
סקירת השמלות האיקוניות:
1915
Mariano Fortuny
שמלת דלפון 1915
בתחילת המאה ה-20 התפתחות טכנולוגית קיבלה תאוצה לקראת שנות ה-20. היה זה עשור שיצר "מראה חדש" ומודרני. מעצב האופנה הספרדי מריאנו פורטוני (1871-1949) רשם פטנט על שיטה של עשיית קפלים (פליסה) במשי, ושיטה זו איפשרה לו ליצור שמלות ערב רומנטיות ומרשימות שבמהרה אומצו על ידי חברת העלית של אירופה באותם זמנים.
שמלותיו בעלות הגזרות הנשפכות, קלות המשקל, שרחוקות מאד מהמחוכים שהיו נהוגים במאה ה-19, אפשרו חופש תנועה.
יש טוענים ששמלת הדלפון המפורסמת של מריאנו פורטוני מושפעת משמלות השיפון הקלילות של נשות יוון העתיקה.
עד היום לא הצליחו לחקות את שמלת הקפלים הזו שיצר פורטוני.
1926
Coco Chanel
שמלת ה"פלאפר" 1926
"פלאפר" הוא כינוי לנשים הצעירות והנועזות של שנות ה-20.
בשנות ה-20, האופנה שינתה את כיוונה מהכבדות המשעממת של האופנה השמרנית שהיתה נהוגה לפני כן.המכפלת עלתה לברך ולאחר מכן מעליה, חושפת את רגלי הרקדניות השריריות מריקודים לצלילי מוסיקת הג'ז. השמלה התאפיינה בגזרה פשוטה, נוחה ומשוחררת, מותן נמוכה מאד וצללית ישרה.
השמלה של שאנל היא מג'רסי ששידרה נוחות ונוחיות. המגמה של העלאת המכפלת בחצאית נעצרה במשבר הגדול ב-1929 וצצה שוב לאחר ארבעים שנה.
.
1931
Madeleine Vionnet
שמלת האלה 1931
המעצבת הצרפתיה מאדלין ויונט (1876-1975) הסתכלה אחורנית לתקופת יוון העתיקה כמקור השראה לשמלותיו המשוחררות, הנעות בחופשיות סביב הגוף שמדגישות את קימוריו הטבעיים של גוף האישה.
הנשים היו חופשיות להציג מודל יותר משוחרר של עצמן.
העיצוב נשען על מומחיות בהכנת הגזרות וידע בתכונות ומאפייני הבד.
לויונט מיוחס המצאת הטכניקה של גזירת הבד באלכסון שמסמלת מאד את האופנה המודרנית. ויונט השכילה להבין שגזירת הבד באלכסון תאפשר לו גמישות ואלסטיות רבה יותר שמכך שיהיה יותר קל לדגם את הבד לשמלה.
MADELEINE VIONNET- 1931
1933
Jean Harlow
Dinner at Eight, 1933
1935
Ginger Rogers
Top Hat, 1935
1937
Wallis Simpson's mainbocher Wedding dress.
מעצב: Mainbocher
בגד החתונה של הדוכסית מוינזדור בצבע תכלת שתאם את עיניה הפך במהירות למושא רצונן של אמריקאיות רבות למרות פשטותו הסגנונית.
1939
ג'ודי גרלנד "הקוסם מארץ עוץ"
1940
Katharine Hepburn
The Philadelphia Story, 1940
1944
Lauren Bacall
To Have and Have Not, 1944
1946
Rita Hayworth
Gilda, 1946
1947
Dior’s Aladin dress, a/w 1947 haute couture, Corolle line
המראה החדש – כריסטיאן דיור 1947
לאחר מלחמת העולם השנייה, 'המראה החדש' היה כמשב רוח רענן של אופטימיות שהחייה את תעשיית האופנה של פריז, והתווה את האסטטיקה החדשה של העשור.
המראה החדש הוצג לראשונה ב- 1947 על ידי המעצב הצרפתי כריסטיאן דיור (1905-1957), והמשיך היישר לתוך שנות ה-50.
מאפיינים:
כתפיים רכות, מותן מודגש וצר וחצאית קפלים מנופחת.
עיצוביו של דיור התאפיינו בעיצובים עשירים יותר מאשר העיצובים החסכניים בבד שהופיעו עם תום מלחמה"ע השנייה, בהשפעת הקיצוב בבדים.
דיור נחשב בעולם האופנה לאמן ביצירת צורות וצלליות בבד ובעיצוב בגדים המחמיאים מאד לצורת הגוף.
דיור היה משוכנע שהציבור כבר יותר ממוכן לאמץ מחדש את סגנון החיים הטובים, הנהנתני שהיה בניגוד למנטליות שרווחה בתקופת המלחמה.
קו "המראה החדש" של דיור היה להצלחה מיידית, והוא זכה לשפע של הזמנות לבגדיו מידוענים דוגמת השחקנית ריטה הייוורת', ורקדנית הבלט מרגוט פונטיין. כמו כן הוזמן לערוך תצוגת אופנה פרטית לבית המלוכה הבריטי.
יש המייחסים לדיור את שיקומה של פריז כבירת עולם האופנה.
CHRISTIAN DIOR – 1947
1947
(Elsa Schiaparelli (1890-1973
בגד אורגנזה עם רקמה עשוייה ע"י מכונה ואפליקציות בקטיפה ומתחת לכל – משי. נאמר שהמעצבת נקברה בשמלה וורודה זו.
היא עיצבה שמלות עם סלאבדור דאלי והיתה חלוצה בשימוש ברוכסנים, כריות כתפיים ובדים סינתטיים.
1953
שמלת ההכתרה של המלכה אליזבת
מעצב: Norman Hartnell
שמלה לבנה המקושטת בזהב ובפנינים וקריסטלים שהיתה זוהרת לעומת האפרוריות שאפיינה קודם את המלכות הבריטית.
1954
1955
Grace Kelly
To Catch a Thief, 1955
1955
Marilyn Monroe
The Seven Year Itch, 1955
מעצב: Travilla
שמלתה של מרילין מונרו מהסרט "חטא על סף-ביתך" 1955
הרגע הקולנועי שבו מרילין מונרו בשמלת קולר לבנה, נלחמת ברוח שיוצאת מפתח איוורורה של תחנת רכבת תחתית, מעיפה את שמלתה באוויר וחושפת את רגליה.
מעצב השמלה, וויליאם טראווילה (WILLIAM TRAVILLA).
טראווילה היה אחד מיני כמה מעצבים שעבדו באולפני 'פוקס המאה ה-20' בלוס – אנג'לס באותן שנים. הסרט "חטא על סף ביתך" מ-1955 היה אחד משמונה סרטים שהמעצב והשחקנית עבדו בהם יחדיו.
"THE SEVEN YEAR ITCH" – 1955
1956
Grace Kelly
At her wedding to Prince Rainier, 1956
1958
Elizabeth Taylor
Cat on a Hot Tin Roof, 1958
1958
Coco Chanel
חליפת שאנל
קוקו שאנל (1883-1971) בלטה לראשונה במהלך מלחמת העולם הראשונה, כשעיצוביה הפשוטים ביחד עם הגזרות האלגנטיות והתפירה הקפדנית, איפשרו לנשים באותה תקופה להשיל מעצמן את התלבושות הכבדות והלא נוחות שהיו באופנה עד לאותם ימים, וסוף סוף להתלבש בשביל עצמן, להנאתן ולנוחויותן.
חליפת שאנל הקלאסית מאופיינת:
בחצאית באורך הברך וג'קט בעל כתפיים מרובעות שעודן בעזרת כפתורים בצבע זהב וסיומת מעוטרת בצבע מנוגד.
ליצירת הג'קטים השתמשה שאנל בבד טוויד – אריג שעשוי מצמר כבשים, שהיה שייך למלתחה הגברית ונחשב לבד זול לבני מעמד הפועלים. כמו בשביל לפצות על כך, שילבה שאנל חומרים יוקרתיים כמו משי ופרווה.
חליפת שאנל צצה לראשונה בשנים הקשות השמרניות והנוקשות של שנות ה-30. במהלך העשורים שבאו אחר-כך הוכיחה חליפת שאנל את חשיבותה.
1960
Jean Seberg
Breathless, 1960
1960
Ava Gardner
The Academy Awards, 1960
1961
Jacqueline Kennedy
At John F. Kennedy's Inaugural Ball,
1961
ג'קי קנדי בשמלה של Oleg Cossini
המעצב ההוליוודי עיצב מספר בגדים של ג'קי קנדי שהפכה לאיקון אופנה. היא אימצה אפילו את שמלת המיני שעיצבה מרי קוואנט.
1961
אודרי הפבורן בשמלה של הוברט דה ג'יוונשי בסרט "ארוחת בוקר בטיפאני"
השמלה השחורה הקטנה
השמלה השחורה הקטנה, הפכה לז'אנר בפני עצמו – שמלה ששום מלתחה שמכבדת את עצמה לעולם לא תהיה בלעדיה.
היוזמת שלה היא לא אחרת מקוקו שאנל, אך מאז ועד היום זכתה לאין סוף גרסאות ופרשנויות מכל המעצבים בעולם.
אולי הגרסה המוכרת ביותר לשמלה נלבשה על ידי אודרי הפבורן בסרטה "ארוחת בוקר בטיפני" (1961) ועוצבה על ידי מעצב העל הוברט דה ג'יבנשי.
ההבטחה מאחורי השמלה השחורה הקטנה היא הקלאסיות שלה, וביכולתה לעבור מעונה לעונה ועדיין להישאר רלוונטית, וביכולתה להתאים לאירועים שונים ולשעות שונות של היום.
1962
מרלין מונרו שרה לקנדי יום הולדת שמח
1961
Jackie Kennedy Look
מעצב השמלה: Oleg Cassini
Marilyn Monroe
Singing "Happy Birthday" to President Kennedy, 1962
1963
Elizabeth Taylor
Cleopatra, 1963
1964
Audrey Hepburn
My Fair Lady, 1964
1964
Julie Andrews
Mary Poppins, 1964
1964
Lilly Pulitzer
Palm Beach, 1964
1964
Courreges Andre dress 1964
Moon Girl Collection Dress
קולקציית שמלות נערות הירח – ANDRE COURREGES 1964
אנדרי קורג'ס נולד בפריז ב- 1923. הוא נכנס לתודעה בשנות ה- 60 עם קולקציית נערות הירח שלו שהציג ב- 1964. חדשני בסטיילינג, הבגדים שלו היו חדים וזוויתיים ובעלי עיצוב מוקפד.
עיצוביו כללו שמלות טרפז בעלות זויות בולטות, מעילים, מכנסי סקיני שנלבשו עם כובעים בעלי רצועות ומשקפי שמש גדולים בסגנון משקפי-מגן תעשייתיות.
הבגדים של המעצב הצרפתי לעיתים היו בבדים סינטטיים ומודרנים כמו פלסטיק ופוליאוריטן.
שמלותיו הגיאומטריות של קורגה הגדירו מחדש את הגזרה הנשית.
ANDRE COURREGES – 1964
1965
Julie Andrews
The Sound of Music, 1965
1965
שמלת מונדריאן של איב סן לורן
שמלת מונדריאן- 1965
שמלתו של איב סאן לורן (1936-2008) בהשראת תמונות הצייר מונדריאן.
שמלת מונדריאן כיכבה על שער הווג ב- 1965, והכריזה על הפשטה בעיצוב האופנה, ויצרה השוואה בין עבודתו של מעצב האופנה העילית עם האמן ההולנדי והאייקוני – פיט מונדריאן (1872-1944). התוצאה: המעצב סאן לורן עיצב בצורה פיסולית והאופנה גם היא אמנות.
YVES SAINT LAURENT – 1965
1965
מרי קוואנט
שמלת מיני
בגדיה של המעצבת מארי קוואנט (MARY QUANT 1934) היו חידוש מרענן בלונדון.
מארי קוואנט הושפעה מעבודתו של אנדריי קוראג'ה, כשהיא לוקחת את אורך החצאית המתקצרת וקיצרה אותה עוד יותר.
בשנת 1965 נמכרה שמלת המיני כבר בחנויות הבוטיק של מארי קוואנט.
לגזרה הנקייה של השמלה, נוספה לרוב לתספורת קצרצרה ונערית, וסימלה את המראה של הדור החדש.
למרות שבהתחלה נמכרה בחנויות בוטיק יוקרתיות, הפשטות של שמלת המיני עשתה זאת אידיאלי לא רק לייצור המוני, אך גם לתפירה ביתית.
הסטייל התפשט למרחקים, כשהוא נותן לנערות ונשים צעירות תדמית חדשה שעזרה להגדיר את לונדון כמקום ההתרחשות העדכני.
1965
מעצב:
John Bates – aka Jean Varon
Dianna Rigg's The Avengers Dress
שמלות שעוצבו לשחקנית דיאנה ריגס בסדרת הטלוויזיה "הנוקמים".
1966
טוויגי בשמלת מיני של מרי קוואנט
1966
Pacco Raban
אודרי הפבורן בשמלת דיסקיות המתכת
שמלת הדיסקים – PACO RABANNE
ההתפתחות הטכנולוגית והתעשייתית אחרי סוף מלחמת העולם השניה הביאה חומרים חדשים כמו PVC ואלומיניום, שגירתה את המעצבים לחשוב ולהמציא מחדש.
המעצב הספרדי, פאקו ראבן (PACO RABANNE 1934), אפילו הרחיק לכת וכינה את עצמו כמהנדס.
ראבן הביא יחדיו שילוב של חומרים חדשניים שלעולם לא חשבו לפני כן שישמשו לאופנה. טכניקת בניית השמלות הניסיונית שלו יצרה מראה עכשווי של שרשרות דיסקים שנצצו ובהקו סביב הגוף, ויצרו תצוגת אופנה מרהיבה שנראה יותר כמו לבוש חלליות.
1966
Laura Ashley
cotton maxi dress
עוצב ע"י לורה אשלי.עיצוב נוסטלגי של שמלות מקסי שחדרו בשנה זו לאופנה.
זכורה שמלת לורה אשלי שלבשה מאוחר יותר ליידי דיאנה ב-1981.
דיאנה בשמלת לורה אשלי
1967
Catherine Deneuve
Belle de Jour, 1967
1967
Brigitte Bardot’s hourglass dress
A sexy alternative to the decade’s androgynous shifts, the hourglass dress highlighted a woman’s décolletage and defined the natural waist. The look was ’50s with a sexy ’60s twist.
1968
Mia Farrow
Rosemary's Baby, 1968
1968
Faye Dunaway
The Thomas Crown Affair, 1968
1968
Yves Saint Laurent Safari Dress
שמלת ספארי 1968
שמלת הספארי של איב סאן לורן הושקה בקולקציית סהרה ב- 1968, והביאה טוויסט חדש למראה הקולונייאלי. כשהוא משתמש בצבעים נייטרליים המושפעים מחולצת החאקי המסורתית ומכנסי הדגמ"ח,
העיצוב כלל: עם הכפתורים הפונקציונלים, הכיסים והחגורות, שמלת החולצה הזו היתה הצהרה פשוטה ואופנתית בכותנה.
מאז ועד היום שמלת הספארי זכתה לאלפי גרסאות ופרשנויות.
1968
Scott Paper CompanyPaper Dress1968
שמלה עשוייה מנייר, שאפשר לזרקה לאחר ערב בילוי.
לצערנו, הגישה הירוקה השלטת כיום רואה בכך בזבוז וכך לא התפתחה טכנולוגיה זו.
מתחילת ימי האנושות אנשים חשו בצורך לבדל בינם לבין האחרים. בגדים, נעליים, מכשירים ותכשיטים שימשו דרכים לבידול. גם שפתון משמש כלי לבידול עצמי. ציידים צבעו את פניהם כדי להתמזג בסביבה, כמרים קישטו עצמם לכבוד האלוהים וצעירים השתמשו בכל דרך כדי למשוך את בני המין השני.
תחילה השתמשו במיצי פירות וצמחים , אח"כ השתמשו בתמציות שהופקו מחרקים כדי לצבוע שפתיים ואלו הם המקורות הראשונים של השפתון.
גברים ונשים סומריאנים לפני 5000 שנים השתמשו בשפתון. גם המצרים וקליאופטרה צבעו את שפתיהם. במצרים העתיקה היתה פריחה של שימוש בצבעי שפתיים.
בהודו העתיקה נשים צבעו שפתיהם.
נשות מסופוטמיה ידועות בצביעת שפתותיהן.
צביעת השפתיים נודעה גם ביוון וברומי.
בתור הזהב האנדלוסי הומצאו צבעי שפתיים עמידים.
כשהנצרות שלטה באירופה השפתון – נשכח, כיוון שהכנסיה ראתה בשימוש באיפור הערצת השטן.
הפרלמנט הבריטי הוציא חוק שפיו נשים מאופרות הן מכשפות שמנסות ללכוד גברים לנישואין. ב-1700 גבר יכול היה לבטל נישואיו באנגליה אם אשתו צבעה שפתיה באדום.
הפריחה של צביעת שפתיים החלה באנגליה במאה ה-16. בכהונת המלכה אליזבת. צבעי שפתיים היו אדומים וצבע פנים לבן ושפתון הפך לאופנתי בקרב נשים מהמעמד הגבוה ושחקנים שהשתמשו בשפתון.
המונח "ליפסטיק" הומצא ב-1880, למרות שידוע שכבר קליאופטרה השתמשה בצבע על השפתיים.
אבל במשך המאה ה-19 שימוש בקוסמטיקה לא היה מקובל ע"י נשים מכובדות בבריטניה והיה מקושר לקבוצות שוליים כמו שחקנים וזונות.
בסוף המאה ה-19 חברת גרליין הצרפתית החלה לייצר שפתונים. השפתון המסחרי הראשון הומצא ב-1884 ע"י קוסמטיקאית בפריז. ב-1920 כבר רווח השימוש בשפתון בבריטניה ובצרפת.
בארה"ב השתמשו בשפתון במאה ה-19 בדר"כ שחקנים. בצרפת ידועה שרה ברנדהרדט שהשתמשה בשפתון אדום בפומבי.
הקטלוג של סירס-רובוק הציע שפתון למכירה ב-1890.
צבע אדום היה מאוד פופולארי בשנות העשרים של המאה ה-19.
ב-1912 נשים אופנתיות אמריקאיות השתמשו בשפתון.
באוסטרליה השתמשו בשפתון לטקסי התבגרות.
ב-1915 השפתון נמכר במיכלי מתכת גליליים שהומצאו ע"י מוריס לוי. מיד לאחר מכן שאנל, גרלין, אחיזבת ארדן ואסתי לאודר החלו לייצר שפתונים.
אליזבת ארדן ואסתי לאודר החלו למכור שפתונים.
בקולנוע של שנות ה-20 בסרטים האילמים נראה השפתון האדום כשחור.
קלרה באו השחקנית הפכה למודל חיקוי לנשים:
Clara bow
בשנות ה-30 של המאה ה-20 אליזבת ארדן החלה לייצר גוונים שונים של שפתונים.
הצבע האדום נחשב כסמל נשיות ויש שראו בו סממן מרידה. סקר בשנת 1937 מצא שחמישים אחוז מהנערות האמריקאיות רבו עם הוריהן על הרצון להשתמש בשפתון.
באמצע שנות ה-40 הודגש במגזינים אמריקאיים שעדיף המראה הטבעי. אך בשנות ה-50 שחקניות כמו אליזבת טיילור ומרלין מונרו הפכו את השפתון האדום לפופולארי.
אליזבת טיילור.
יצרני שפתונים החלו לייצר שפתונים בגוונים שונים.
בשנות ה-60 קבוצות רוק השתמשו בשפתונים והשפתון הפך לנפוץ ביותר בקרב נשים.
בשנות ה-70 יוצרו שפתונים בצבעים לא רגילים כמו: כחול, ירוק ואף כסף.
הרוקר מרלן מנסון.
שפתון שחור הפך פופולארי בשנות ה-70 וה-90 והפך פופולארי בסגנון הגותי ובסגנון הפאנק.
בשנות ה-90 התכנית "חברים" גרמה להתפשטות שפתון המאט.
בשנות ה-80 יוצר שפתון מחליף צבעים ובמאה ה-21 יוצר השפתון העמיד ל-24 שעות לדברי היצרנים. כמו-כן יוצרו צבעי ניאון. כמו-כן הפכו לפופולאריים שפתונים ללא צבע (ניוד). למשל, קים קארדישאן וקלי ג'נר.
ב-1990 הומצא השפתון העמיד.
פיקנטריה:
נשים שמשתמשות בשפתון אוכלות כ-2 ק"ג צבע שפתון בחייהן.
נמצא במחקר הנקרא "אפקט הליפסטיק": נשים מגבירות החשק להשתמש בשפתון בזמנים של מיתון כלכלי.
היסטוריה של השפתון האדום בתמונות
במסופותמיה נשים וגם גברים קישטו את שפתיהם בצבע.
1. לפני 3000 שנים במצרים. קלאפטרה המיתה חרקים כדי להשיג צבע אדום על שפתיה.
2. במאה ה-15 אליזבת הראשונה מלכת אנגליה. בימי הביניים סברו שאודם על השפתיים מגן ממוות.
ב-1770 הפרלמנט הבריטי מוציא חוק שנשים מאופרות הן מכשפות המנסות למשוך גברים לנישואין. רק פרוצות המשיכו למשוח שפתיהן באודם.
בסוף המאה ה-19 המלכה ויקטוריה הכריזה שאיפור הוא לא מנומס והפך לא מקובל בימי מלכותה. אבל השחקנית הצרפתית שרה ברנרד השתמשה בשפתון ולא רק על הבמה.
4.סוף המאה ה-19: ב-Sears Roebuck catalog מופיע איפור אדום ללחיים ולשפתיים. שחקניות מופיעות מאופרות בשפתיהן.
תחילת המאה ה-20: מוריס לוי ממציא את השפתון בשפופרת. לפני כן השפתון היה עטוף בנייר משי, שקשה היה לשאת אותו. תוך מספר שנים אליזבת ארדן, שאנל, גרלן ואסתי לאודר החלו למכור שפתונים.
בשנות ה-30 של המאה ה-20 הלנה רובינשטיין ייצרה שפתון שמגן מפני שמש לטענתה. יצרני שפתונים האיצו בנשים להשתמש בשפתונים כחלק ממאמץ מלחמתי.
שפתון היה מצרך מבוקש אך נדיר עקב המלחמה והכימאית האזל בישוף ייצרה לראשונה שפתון שאמור להישמר יממה.
.6. בשנות ה-40 של המאה ה-20 אליזבת טיילור נודעה כבעלת שפתון בולט. חברות כמו מבלין, רבלון וקאבר גירל ייצרו שפתונים.
7. בשנות ה-50 של המאה ה-20כוכבות קולנוע כיכבו עם שפתון אדום. מרלין מונרו, ריטה הייוארת ואווה גארדנר ידועות בשפתונים הלוהטים שלהן. 90% מנשות ארה"ב השתמשו בצורה זו או אחרת בשפתונים.
בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 יוצרו שפתונים בצבעים רבים. תנועות הפאנק הביאו לאור שפתונים שחורים וסגולים. שפתונים כחולים נראו בתצוגות.
9. בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20 צבע אדום עשה קאמבק ע"י מדונה.
10. ידועניות ממשיכות להשתמש בשפתון אדום, החל מגווין סטפאני, טיילור סוויפט ואמה סטון.
14שמלה הקטנה השחורה הוצגה לעולם ע"י קוקו שאנל אבל היתה זו אודרי הפבורן שהפכה את השמלה למפורסמת בסרט "ארוחת בוקר בטיפאני" שעוצבה ע"י גיוואנשי .
מאודרי הפבורן ועד ביונסה
אודרי הפבורן ב-1961
ביונסה 2005
6
ביונסה 2014
השמלה השחורה הקטנה היא אחת מיסודות המלתחה הנשית במאה ה-20.
השמלה השחורה הקטנה הפכה לבחירה המועדפת להרבה נשים ליום ולערב.
איב סן לורן אמר: אין יפה מאישה בשמלה שחורה קטנה העומדת לצד גבר שהיא מאוהבת בו.
מילון אוקספורד מגדיר אותה: בגדm שחור פשוט לאישה הנלבש ומתאים לאישה ברוב הנסיבות החברתיות הפורמליות.
השמלה השחורה הקטנה היא בדרך כלל שמלה שחורה, כמובן, קצרה – שמלת קוקטיל', אך גם שמלות מקסי שחורות מכונות שמלה שחורה קטנה או בקיצור LBD = little black dress
השמלה השחורה הקטנה מיוחסת לדגמים ב-1920 של קוקו שאנל וג'אן פאטו.
ב-1926 פרסמה המעצבת קוקו שאנל ב"ווג" איור של שמלה שחורה באורך הברך, שצוות המגזין קרא לה "הפורד של שאנל". כמו מכונית מדגם T של פורד, השמלה הקטנה הייתה פשוטה ואיכותית מספיק כדי להתאים לנשים עם אורח חיים מגוון שמגיעות ממעמדות שונים.
קוקו שאנל בשמלה שחורה קטנה
קוקו שאנל קיבלה השראה לשמלה שחורה קטנה ממודל T של מכונית פורד שפורסמה בווג ב-1926
המגזין תיאר את השמלה ששאנל עיצבה כ"שאנל פורד". המגזין גם ניבא ששמלה שחורה קטנה תהווה מדים לכל אישה בעלת טעם.
עפ"י מילון אוקספורד האנגלי תחיחלת השימוש בשמלה שחורה קטנה היתה ב-1902 ביצירה של הנרי ג'יימס "כנפי היונה". The Wings of the Dove
וכך ג'יימס תיאר זאת:
She might fairly have been dressed tonight in the little black frock that Milly had laid side.
לבשה אותה אדית פיאף בהופעותיה.
מעצבים ונשים רבות חושבים שהכרחי לכל אישה שתהיה לה שמלה שחורה קטנה.
ניתן לשלב בשמלה השחורה כל מיני אביזרים וז'קטים ובכך לשנות את ייעודה.
אידיאלית, השמלה השחורה צ"ל פשוטה ככל האפשר.
לפניי 1920 שמלה שחורה נשמרה לתקופות אבל ונחשב לא הולם להופיע בשמלה שחורה שלא לאבל.
המלכה ויקטוריה מתאבלת
הפרוטוטיפ של הבגד השחור היה לבוש האבלים.
עד סוף המאה ה-19 אלמנה היתה צריכה להתלבש בשחור שנתיים וחצי אחרי המוות ואח"כ חצי שנה בצבעים דיסקרטיים. כ"כ האלמנות התבקשו ללבוש בגדים ללא מחשוף.
דוגמא לכך:
ציור של ג'ון סינגר סארגנט מ-1884 על קנבאס מוצג במוזיאון מטרופולין במנהטן נקרא "מדם X או מדם פייר גוטרו"
ציור של אשת חברה וירג'ין אמלי אבנגו גוטרו אשתו של פייר גוטרו שנישאה לבנקאי. היתה אמריקאית וידועה לשמצה עקב בגידותיה.
ציור של אשת חברה וירג'ין אמלי אבנגו גוטרו אשתו של פייר גוטרו שנישאה לבנקאי. היתה אמריקאית וידועה לשמצה עקב בגידותיה. מדם X צוייר לפי בקשת סרגנט . הציור מראה אישה בשמלת סטן שחורה עם רצועות מתוכשטות.
רוב האנשים חושבים שהרעיון של שמלה שחורה קטנה נולד אצל קוקו שאנל. אבל שאנל לא המציאה את השמלה השחורה הקטנה אבל עזרה להפוך אותה לפופולארית. המעצב אדוארד מולינה גם הוא עיצב שמלות שחורות קטנות בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20.
לפני מלחמת העולם הראשונה הרבה נשים לבשו לאות אבל שמלות שחורות, אך לאור הקרבנות הרבים במלחמת עולם ראשונה יותר ויותר נשים הופיעו בציבור בשמלות שחורות. הפרוטוטיפ של הבגד השחור היה לבוש האבלים.
יש לציין שעד המאה ה-20 ברור שנשים לבשו שמלות שחורות היו אמידות. הצבע השחור היה אחד מהצבעים היקרים וכך הוא סימל נשים עשירות שיכלו להרשות לעצמן ללבוש שמלות שחורות.
השמלה השחורה הקטנה נראתה בזמן המשבר הכלכלי של 1929 אבל נשים לבשו שמלות שחורות קצת יותר ארוכות.
הוליווד השפיעה על אימוץ השמלה השחורה הקטנה. בשיטת הטכניקולור השמלה השחורה נראתה טוב יותר על המסך מאשר שמלות בצבעים.
השחקנית ההוליבודית אווה גארדנר בשמלה שחורה קטנה זוהרת
במשך מלחמת העולם השניה הסגנון הפך לנפוץ ביותר ואף הפך לבגד חובה לנשים בביזנס.
הופעת "המראה החדש" של דיור לאחר מלחמת העולם השניה והשמרנות המינית של שנות החמישים החזירה לגדולתה את השמלה השחורה הקטנה גם כמדים וגם כסמל של אישה מפתה מסוכנת.
שמלה שחורה קטנה בקולקציה של המראה החדש של דיור.
הפאם פאטל של הוליווד ונשים בוגדות של הוליווד היו נשים בשמלות שחורות בניגוד לנשים עקרות בית.
סיבים סינתטיים היו פופולאריים ב-1940 ו-1950 והגדילו פופולאריות של שמלות שחורות קטנות.
בשער הווג 1947
פער הדורות של שנות ה-60 של המאה 20 יצרו דיכוטומיה בעיצוב השמלה השחורה הקטנה. הדור הצעיר לבש שמלות מיני בשחור. הרבה נשים אימצו את השמלה השחורה שעוצבה ע"י הוברט גיוונשי ונלבשה ע"י אודרי הפבורן ב"ארוחת בוקר בטיפאני".
בעקבות הפופולאריות של אריגים שונים עוצבו הרבה שמלות שחורות קטנות בעיצובים שונים: ארוכים וקצרים ונלבשו עם נעלי עקב, סנדלים ומגפים.
בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20 יותר שלטו שמלות צבעוניות אך בשנות ה-2000 חזרה השמלה השחורה הקטנה לגדולתה.
השמלה השחורה הקטנה הכי מפורסמת היתה של אודרי הפבורן ששיחקה את הולי גוליטלי ב"ארוחת בוקר בטיפני" ועוצבה ע"י הוברט דה גיוואנשי. השמלה נלבשה עם פנינים וכך נראו השמלות בשנות ה-60 של המאה.
השמלה הזו נמכרה במכירה פומבית ב-2006 ב—410000 לירות פאונד.
אודרי הפבורן
בטי בופ דמות קרטון צויירה לובשת שמלה שחורה קטנה. (אח"כ צויירה באותו דגם שמלה באדום)
בטי בופ – דמות קרטון
ואליס סימפסון הדוכסית מוינזדור לבשה מספר שמלות שחורות קטנות ודיברה בשבח שמלות אלו. היא אמרה: כשמתאימה שמלה שחורה קטנה אין משהו אחר שאפשר ללבוש במקומה.
וואליס סימפסון
אדית פיאף לבשה רק שמלות שחורות בהופעותיה. לכן היא כונתה "הציפור השחורה הקטנה". כך אנשים התרכזו בשירתה ולא בבגדיה.
אדית פיאף
במקרה הידוע לשמצה בתיאטרון קובנט גרדן במאי פיטר את הזמרה השמנה דבורה וויוט (voigt) מהאופרה כי לא יכלה ללבוש שמלה שחורה קטנה ובמקומה הציב כזמרת את הזמרת הרזה יותר Anne Schwanewilms אן שוואנוילמס
דבורה וויוט
אן שוואנוילמס
הנסיכה דיאנה בשמלה שחורה 1997
הנסיכה דיאנה בשמלה שחורה קטנה שכונתה "שמלת הנקמה" מאחר והיא נלבשה מיד אחרי שהנסיך צ"ארלס התוודה על אהובתו, קמילה.
אליזבת הרטלי בשמלה שחורה קטנה בסרט "ארבע חתונות ולוויה אחת" 1994 מלווה ע"י יו גרנט
Tuxedo waiters, black ties
White tablecloths and red wine
We've been plannin' this night
Lookin' forward to it for some time
Honey, I know you love gettin' dressed up
And you know I love showin' you off
Watchin' your baby blue eyes
Dancin' in the candlelight glow
All I can think about is gettin' you home
Walkin' through the front door
Seein' your black dress hit the floor
Honey there sure ain't nothing
Like you lovin' me all night long
And all I can think about is gettin' you home
I don't need this menu, no I don't
I already know just what I want
Did I hear you right? Did you tell me
Go pay the waiter and let's leave?
Honey, I know by that look in your eyes
And your hand drawin' hearts onto mine
That our night out of the house
Ain't gonna last too long
When all you can think about is gettin' me home
Walkin' through the front door
Seein' your black dress hit the floor
Honey there sure ain't nothing
Like you lovin' me all night long
And all I can think about is gettin' you home
Walkin' through the front door
Seein' your black dress hit the floor
Honey there sure ain't nothing
Like you lovin' me all night long
And all I can think about is gettin' you home
When you think Tim McGraw
I hope you think my favorite song
The one we danced to all night long
The moon like a spotlight on the lake
When you think happiness
I hope you think that little black dress
Think of my head on your chest
And my old faded blue jeans
When you think Tim McGraw
I hope you think of me
הסרט נסוב על חלומות כשלונות וידידות של נשים בנות 24 המחפשות כיוון בחייהם.
Yoo-min (Yoon Eun-hye), Hye-ji (Park Han-byul), Soo-jin (Cha Ye-ryun) and Min-hee (Yoo In-na) היו החברות הכי טובות בקולג'. כשלמדו תיאטרון וקולנוע באוניברסיטת עילית היו מאוחדות בתשוקתן לסצינת הקלאבים של סיאול ולשופינג של מוצרי יוקרה אבל החיים אינם קלים עבורן.
יו-מין מקבלת משרה אצל כותב תסריטים מפורסם לטלביזיה וקונה שמלת מיני שחורה קטנה כסמל להצלחה היא הופכת להיות שמרטפית לתאומים של הבוס. הילדה העשירה מין-הי מתכננת ללמוד בחו"ל אבל אינה הולכת לשום מקום ומשפרת את האנגלית שלה. הי-גי הופכת למפורסמת כשהיא מופיעה במודעת פרסומת ללויס מה שיוצר קרע עם חברותיה. סו-גין שואפת להיות שחקנית אך נכשלת באודישינים ומצבה מורע כשאביה פושט רגל.
מתוך הסרט הקוריאני שמלה שחורה קטנה.
שמלה שחורה קטנה באמנות
טיציאן: בחורה צעירה בבגד שחור 1520
רובנס: האישה עם הראי 1620
מודליאני 1916
גברת פריזאית בשחור אדוארד מאנה
"הדאמה" אדוארד מאנה
מאדם פג"ס בשחור ג"ובאני בולדיני 1912
אישה בשמלה שחורה פסל ארד טום קורבין
השמלה השחורה אלכסנדר כץ 1960
תערוכה של שמלה שחורה קטנה נערכה ב-2012
האוצר ליאון טלייה
של המוזיאון: SCAD בפריז
Savannah College of Art and Design = SCAD
התערוכה הציגה שמלות שחורות קטנות של מיטב המעצבים העולמיים.
נעלי מרי ג'יין הם בדרך כלל נעלים סגורות עם רצועה אחת או יותר סביב הקרסול. לרוב הן בעלות עקב נמוך אך גם יש פלטפורמות מרי ג'יין. בעבר גם בנים ילדים נעלו נעלי מרי ג'יין.
משפחת הנסיך אוסקר מפרוסיה 1925
נעלי מרי ג'יין ידועים גם כנעלי פלמנקו.
נעלי מרי ג'יין נראו באירופה ובארה"ב כבר במאה ה-19. הן היו מאוד פופולאריות בשנות השלושים של המאה העשרים.
מרי ג'יין היתה טיפוס שנוצר ע"י ריצ'רד פלטון אאוטקולט יוצר הקומיקס באסטר בראון שהודפס ב-1902. היא היתה אהובתו של בסטר בראון וכונתה בשמה של הבת של אאוטקולט. ב-1904 אאוטקולט נסע ליריד העולמי בסנט לואיס ומכר רשיונות ל-200 חברות לשימוש בדמויות של בסטר נראון, ביניהם לחברת נעליים בראון, ששכרה שחקנים שהציגו ברחבי המדינה את הדמויות. סגנון הנעליים של בסטר בראון ומרי ג'יין כונה מרי ג'יין.
ילדות וגם נשים נועלות גם כיום נעליים אלו. ילדות נועלות אותן בבית ספר נשים בעבודה.
ניתן לראות אותן גם בסין ובצפון קוריאה.
בשנות התשעים של המאה העשרים החלו להופיע נעלי מרי ג'יין על פלטפורמות בעיקר בארה"ב
הסגנון גם היה שכיח בתנועת kinderwhore שהיה סגנון לבוש רווחבקרב להקות גראנג' והתאפיין בבייבי דולס, צווארוני פיטר פן, איפור כבד, ברטים ומגפי עור או נעלי מרי ג'יין.
קורטני לאב
נעלי מרי ג'יין נחשבות בין הנעליים האיקוניות ביותר באמריקה.
ניתן לראותם בסרט "קלולס"
גם אופנת לוליטה התאפיינה בנעלי מרי ג'יין. אופנת לוליטה היא אופנה יפנית שהתפשטה לרחבי העולם ומבוססת על סגנון ויקטוריאני או אדוארדי.
.jpg)
d
6
