ז'קט ג'ינס הוא ז'קט העשוי מבד דנים או ג'ינס. השתמשו בו בצבא האמריקאי בשתי מלחמות עולם, ולבשו אותו מפורסמים רבים מג'יימס דין, מרלין מונרו ואלביס פרסלי. צעירים מרדניים בשנות ה-50 העדיפו ללבוש אותו, היפים בשנות ה-60 ופנקיסטים בשנות ה-70. הוא נלבש על-ידי מעמד הפועלים וגם האליטות והפך אף לבגד שמעצבים עיצבו אותולעיתים מכנים ז'קט זה כז'קט ליוס.
לתקופה זו של השנה הוא ז'קט אידיאלי. (ראו תמונות של ז'קט ג'ינס באופנה – בהמשך).
היסטוריה
ב-1880 יצר לוי-שטראוס את חולצת הג'ינס הראשונה שתפקדה כז'קט ונקראה Levi's Triple Pleat Blouse ע"ש שלושת הקפלים בחזיתה. מיד הפכה חולצה זו ללבושם של העובדים והקאובויס באמריקה.
בתחילת המאה ה-20 לוי יצר את ז'קט Type I, שהיה הפרוטוטיפ של ז'קט הג'ינס הידוע שגם היה ידוע כ-506. זה היה הז'קט של הקאובויס.
ב-1921 לי הציג את "ז'קט פסי הרכבת" שלו, שתוכנן במיוחד לעובדי מסילת הרכבת. הוא נקרא Loco Jacket. בסוף עשור זה לי הציג גם את ז'קט ג'ינס עם רוכסן שידוע כ-91 וגם נוסף לו תג "UNION MADE" .
ב-1953 יצר לוי את ז'קט Type II שהתאפיין בשני כיסים בחזיתו. הוא נקרא גם מודל 507XX.
ב-1933 לי השיק את אחד הז'קטים מג'ינס הידועים ביותר – the Storm Rider. ז'קט זה רופד בצמר.
צי ארה"ב החל להשתמש בז'קט ג'ינס כבר משנת 1914. ב-1919 צבא ארה"ב הכניס את ז'קט הג'ינס למדים שלו.
1905 (with updates in 1928, 1936, 1941, 1944, and 1947)
הזמר האמריקאי בינג קרוסבי לבש חליפת ג'ינס ב-1951 ונאסר עליו להיכנס למלון קנדי לבוש בה. המלון הכיר בטעותו והכניס את קרוסבי ולוי יצר טוקסידו מג'ינס לקרוסבי מדנים והפך לקאלט כשקרוסבי לבש אותו בסרט Here Comes the Groom.
1951 בינג קרוסבי
ז'קט ג'ינס ומכנסי ג'ינס קושרו בעיקר למעמד הפועלים בעת מלחמת העולם השניה. אך בשנות ה-50 הפכו לתלבושת של הצעירים. היה זה אלביס פרסלי ב"רוק בית הסוהר" שלבש ז'קט ג'ינס, שגרם לפופולאריות שלו בקרב הצעירים.
אלביס פרסלי 1957
בעקבות הסרט "רוק בבית הסוהר" של אלביס פרסלי, לוי ייצר ג'ינס אלביס פרסלי שהפך ללהיט.
1962
ב-1962 יצר לוי יצר את ז'קט הג'ינס עם שני כיסים מקדימה שנודע כ-Type III ואחר כך כ- XX והפך למודל הפופולארי ביותר של ז'קט הג'ינס. הוא ידוע בשמו גם כ-"trucker jacket" . מספרי המודלים של הז'קטים היו “70505,” “71205,” “70518.” ההבדלים ביניהם היו מינימליים. אם על התווית האדומה בז'קט רשום LEVI'S הז'קט הוא משנות 50 עד 71. אם רשום על התווית האדומה Levi's הז'קט הוא משנת 1972 והילך.
החל משנות ה-60 יצר לוי מודל זול יותר של ז'קט הג'ינס שנקרא Orange Tab Trucker Jacket שסימנו תווית כתומה (לא מעור).
Late-'60s to Mid-'70s
החל מאמצע שנות ה-80 ועד היום החלו מעצבי אופנה ידועים לעצב את ז'קט הג'ינס.
Mid-'80s to Mid-'90s
החל משנות ה-80, מעצבי אופנה כמו קלווין קליין עיצבו ז'קט ג'ינס שהפך לאופנתי ונלבש לא רק לעבודה אלא אפילו בערב.
מותגים כמו Diesel ו-Guess עיצבו ז'קטים מג'ינס. דוגמניות צמרת כמו קייט מוס וקלאודיה שיפר לבשו ז'קטים מג'ינס.
בשנות ה-2000 והילך עדיין ז'קט הג'ינס אופנתי ויש גם חזרה לז'קט ג'ינס וינטג'.
המגפיים הם אחת מהקניות החשובות לחורף. נציג את המגפיים האופנתיות וקצת היסטוריה.
היסטוריה
המגפיים הקדומים ביותר נמצאו מצויירים במערה בספרד בשנים 15000 לפנ"הס. הציור תיאר מגפי נשים מפרווה. על כדים פרסיים נמצאה תמונה של מגפיים סביב 3000 לפנה"ס.
היוונים הקדמונים תיארו את הסיקים כנועלי מגפיים בשנות 1000 לפנה"ס. בצבאות האסיאתיים בעולם הקדמון מגפיים סימלו כוח. ניתן היה לראות חיילים במגפיים. הקיסרים , חלק מהסנאטורים וחיילים גבוהי דרג נעלו מגפיים העשויים מעור ברומי העתיקה.
בימי הביניים אנשי חצרות המלכים נעלו מגפיים עם רכיסה. במאה ה-15 אנשים נעלו מגפיים שהגיעו עד לירכיים. נשים עדיין לא נעלו מגפיים אלא רק הגברים מכל המעמדות. המגפיים היו בדרך כלל מעור והסתיימו בשוליהם בפרווה. אחד מהאישומים כנגד ג'ון דארק היה שהיא נועלת מגפיים.
במאה ה-16 הופיעו מגפיים קלים יותר. תחת שלטונו של הקיסר לואי ה-17 המגפיים אף הפכו לקצרים יותר.
במאה ה-17 המגף הפך לחלק מהמדים הצבאיים באירופה. המגפיים הגנו על רגלי החיילים בעת הרכיבה.
במאה ה-18 המגפיים היו פופולאריות באנגליה בעת רכיבה בזמן צייד ובספורט.
במאה ה-19 ההוסארים בגרמניה נעלו מגפיים שכונו: מגפי הסיאן.
במאה ה-19 הדנדי באנגליה בלבושו המגונדר התהדר במגפיים. הרוזן מוולינגטון נעל מגפיים שהפכו לאופנתיות. מגפיים אלו ננעלו מעל המכנסיים הצרים וכונו מגפי וולינגטון.
מגפי וולינגטון
במאה ה-19 גם נראו מגפי בלצ'ר שהם למעשה מגפונים.
מגפוני/נעלי בלצ'ר
בתקופה הויקטוריאנית היתה פופולאריות עצומה למגפיים. הממציא הבריטי ג'. ספארקס הול הציג למלכה ויקטוריה מגפיים שהפכו לנפוצות לאחר מכן הן על ידי גברים והן על ידי נשים.
החל מתקופה זו היו נפוצים מגפי באלמוראל
ומגפוני דרבי.
בארה"ב היו בולטים מגפי הקאובויס. מגפיים אלו התפתחו ממגפי וולינגטון ומהמגפיים המקסיקניות וקרוס.
נשים החלו לנעול מגפיים החל מהמאה ה-17. הן נעלו מגפיים מעור ומבד. המגפיים היו בדרך כלל רכוסות .
סוג מסויים של מגפיים כונה מגפי ברטלט והן היו רכוסות כך שניתן היה גם לראות את הגרביים מתחתיהם.
בתחילת המאה ה-20 נעלו מגפיים אך העדיפו נעליים אלגנטיות הן גברים והן נשים.
בשנות ה-50 הפכו מגפי נשים לאופנתיות והן ננעלו על עקבים גבוהים. במאה ה-20 מגפיים הפכו לחלק מהמלתחה הגברית והנשית.
ידועים למשל, "מגפי החיפושיות" .
אצל נשים הופיעו מגפיים בכל הסגנונות. ידועים מגפי אנדרה קוראג' אשר הציג אותם בשנות ה-60:
מגפי דוק מרטנס אומצו ע"י תנועת הפאנק בשנות ה-70 אך הפכו למקובלים בכל המגזרים:
ב-1 באוקטובר נפתחה ב-MOMA – מוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק תערוכה על האביזרים והבגדים הכי משפיעים במאה ה-20. התערוכה תהיה פתוחה עד 28 בינואר ומהווה הצהרה של המוזיאון שאופנה היא אכן אמנות.
האוצרת: Paola Antonelli
נציג חלק מהמוצגים בתערוכה, אך התמונות אינן מהמוזיאון אלא של האביזרים כפי שאנו מכירים אותם.
התערוכה כוללת כ-350 מוצגים מ-111 קטיגוריות. התערוכה מכונה:
Items: Is Fashion Modern פריטים: האם הם מודרניים?
ג'ינס 501 של לויס 1947
A–POC (A Piece of Clothing) Queen Textile i
האריגים המיוחדים של Fujiwara Dai and Miyake Issey
סופרסטארס של אדידס 1983
איר פורס 1 S של נייק 1980
סוודר מאראן 1942
משקפי טייס 1942
תיק גב מניילון של פראדה 1980
כובע גרב
נעלי בלט
בנדנה
כובע בייסבול
ברט
ז'קט אופנוען
ביקיני
תיק בירקין של הרמס
Body Meets Dress, Dress Meets Body dress (Comme des garçons)
טייטס/לגינג הם מכנסיים צמודים לעור לנשים ולגברים. הם נקראים legging או tights.
באנגלית קיימים שני מונחים:
tights טייטס
legging לגינג
ההבדל ביניהם הוא שלגינג עבה יותר מטייטס.
אנו נשתמש כאן במונח טייטס הרווח יותר בעברית.
לגבי רבים – לגינג או טייטס הם "אסון" אופנתי. לגבי רבים אחרים זהו לבוש לחדר כושר ואחרים חושבים שעם חולצה ארוכה, קרדיגן, טוניקה או עם שמלה קצרה הם אופנתיים ויפים.
גברים ונשים נהגו ללבוש טייטס כהגנה מקור בעבר וגם כיום.
משתמשים בהם רבות לאימון בספורט אך הם חודרים אט-אט לאפנת רחוב ואפילו לתצוגות
הם עשויים מלייקרה. מכותנה, מפוליאסטר או ניילון אך יכולים להיות גם עשויים מג'רסי , משי או מסריג.
ניתן ללבשם כפי שהם, אך בדרך כלל הם מכוסים על ידי בגד נוסף כמו חצאית, שורטס,
חולצה ארוכה, טוניקה ועוד.
הם בדרך כלל באורך הקרסול, אך גם עשויים להיות באורך קצר יותר.
הם נלבשים כדי להתחמם, או לאימון ספורט או כקישוט.
הם מעין מכנסיים צמודים לגוף.
טייטס של אינדיאנים Karl May Museum
בצבא
חייל לובש טייטס
מהמאה ה-19 חיילים, בעיקר רגליים, לבשו לגינג כדי להימנע מלכלוך, חול ובוץ מלהיכנס לנעליהם.
אין אלו חותלות שגם נלבשו ע"י החיילים. חותלות הן פריטי לבוש הנלבשים על הרגל. דמותן כשל שרוולים או גרביים ארוכים, ובדרך כלל הן מכסות את השוקיים אך לא את כפות הרגליים.
מאז המאה ה-19 חיילים בצבא, בעיקר, רגליים לבשו לגינגס. תחילה הם היו עשויים מבד שנכרך סיב הרגל. אח"כ הם יוצרו עם כפתורים. במלחמת העולם השנייה צבא ארה"ב הצטייד בלגינגס. אחר כך הם הושמטו מציוד החייל ושימשו רק להופעה בטקסים.
טייטס/לגינג באופנה
אישה עם לגינג פרחוני
לגינג כמכנס צמוד הופיע בשנות ה-60 כמכנסי קפרי שהוארכו עד לקרסול.
לגינג שיוצרו מניילון ולייקרה או מכותנה ופוליאסטר שימשו לאימוני ספורט. בשנות ה-80 החלו ללבוש לגינג/טייטס גם ברחוב.
לבישת טייטס שחורים מתחת לחצאיות היה חלק מטרנד שצמח בעקבות הסרט Flashdanc e פלאשדאנס ובעקבות הצגת ברודווי A Chorus Line שורת המקהלה נשים לבשו טייטס אלו גם מתחת לחצאיות מיני.
שורת המקהלה
בשנות ה-90 הלגינג היו פופולאריים מאוד בארה"ב, אך גם זכו לביקורת. הביקורת טענה שהם מתאימים לספורט אך לא כלבוש לרחוב אן לעבודה. ב-2005 הלגינג זכו לתחיה מחודשת בתצוגות האופנה ובתרבות. הם נלבשים עם חולצות רחבות, שמלות מיני ועם שורטס. הם מופיעים באורך קפרי, קצר או עד הקרסול. יש המייחסים להם את הולדת הסקיני ג'ינס.
גם גברים החלו ללבוש לגינג בעיקר לאימוני ספורט ומתחת למכנסיים. גם לגינג לגברים הופיע בתצוגות אופנה ב-2011.
בתצוגות אופנה ניתן היה לראות גם לגגינג לגברים. (Marni Men's show during the Fall 2007) וגם בתצוגות ב-2011.
לגגינג לגברים בתצוגת אופנה של מרני
אישה עם לגינג דמוי עור
הויכוח עדיין נמשך אם לגינג הוא לבוש בפני עצמו או אביזר הנלווה לבגדים אחרים. היו מקומות (כגון בתי ספר בארה"ב) שאסרו על לבוש לגינג בפני עצמו ולא מתחת לחולצה רחבה או שמלה.
חצאית ג'ינס או חצאית דנים היא חצאית העשוייה מבד דנים, החומר ממנו נתפרים מכנסי ג'ינס כחולים.
חלק מהחצאיות נתפרות בסגנון מכנסי ג'ינס כחולים עם כיסים מאחור ורוכסן מלפנים. חצאיות ג'ינס אחרות נתפרות בכל מיני סגנונות, אך המאפיין אותם הוא בד הדנים הכחול. חצאית ג'ינס קיימת במבחר סגנונות ואורכים אך המשותף להן הוא בד הדנים.
היסטוריה
בשנות ה-70 ההיפים יצרו את הרעיון של מיחזור מכנסי ג'ינס לחצאיות ג'ינס.
חצאיות הג'ינס הפכו למיינסטרים בסוף שנות ה-70. חצאיות ג'ינס מיני הפכו לפופולריות בקרב הנערות וכן גם חצאיות ג'ינס בגזרת עפרון.
חצאיות ג'ינס הפכו מחדש לפופולריות במאה ה-21. נשים מפורסמות רבות לבשו חצאית ג'ינס במשך השנים.
בגדי אבל הם הבגדים אותם לובש האבל בזמן ההלוויה של האדם שמת או בתקופת האבל עליו. ישנם כללים שונים בדתות ובתרבויות שונות המכתיבים אלו בגדי אבל ילבש האבל בתקופת האבל. אחת מהפונקציות של בגדי אבל היא לאותת לסביבה שאיבדת אדם יקר, וכך הסביבה שותפה עמך באבל ומביעה חמלה וסימפטיה.
במשך כ-500 שנים באירופה ובאמריקה שחור היה צבע האבל. המנהג נבע מהאריסטוקרטיה והמוני העם חיקו זאת.
בימי הבינייים ג'נטלמנים ספרדיים לבשו קטיפה שחורה לאות אבל ואילו תבע שחור לצביעת בגדים נחשב יקר.
באמצע המאה ה-20 ביטניקים בארה"ב החלו ללבוש שחור ליומיום כדי לבדל עצמם מההמון. כיום לבוש צעיר שחור לצעירים מכונה לעיתים גותי וצבע שחור תמיד היה קשור לכמורה.
במשך ימי הביניים האצולה והאריסטוקרטיה לבשו בגדים שחורים בזמן האבל. הצבע השחור היה יקר ולכן רק העשירים לבשו בגדי אבל שחורים.
אבל בימי הביניים. מדאם תרזה דה אוסטנה.
במאה ה-18 מעמד הביניים ובעיקר הסוחרים החלו ללבוש בגדים שחורים לאות אבל.
המהפיכה התעשייתית איפשרה לרבים ממעמד הביניים ללבוש שחור בעת אבל.
המלכה ויקטוריה וילדיה בעת אבל.
למלכה ויקטוריה היתה השפעה רבה על בגדי האבל. אחרי מות בעלה הנסיך אלברט ב-1861 היא לבשה בגדי אבל שחוקו על ידי נשות החצר ואחר כך על ידי כל מכמד הביניים. היא לבשה שחורים ממותו ועד מותה שלה ב-1901.
מודעה לפרסום בגדי אבל בתקופה הויקטוריאנית.
האלמנות לבשו שחורים ורעלה משך שנה לאחר מות יקירם. אחרי שנה ניתן היה להשתמש במעט תכשיטים ולאחר חצי שנה להשתמש בבגדים מצבע אפור, סגול ולבן. נוצרו תכשיטים מיוחדים שהעידו על אבל.
סיכת אבל בתקופה הויקטוריאנית
התכשיטים המיוחדים לאות אבל בתקופה הויקטוריאנית נעשו בדרך כלל ממינרל שחור. השתמשו בשיער הנפטר לתכשיט בדרך כלל לסיכת דש.
בגד אבל בתקופה הויקטוריאנית
בתקופה הויקטוריאנית פרח מסחר של בגדי אבל ואביזרים נלווים. פורסמו מודעות על בגדי אבל וכן פורסמו כתבות: כיצד להתלבש בעת אבל. למשל, ב- Sylvia's Home Journal פורסמה ב-1881 כתבה שאמהות צריכות ללבוש קרפ שחור ששה חודשים אחרי מות החותן או החותנת של ילדיהם. בכתבה נכתב על זמני אבל שונים לדודים, דודות ולשאר קרובי משפחה.
בתקופה הויקטוריאנית
הבגדים נתפרו מקרפ שחור והיו מודעות למכירת סרטים שחורים, כובעים, רעלות, ממחטות. כפפות ומניפות.
מנהג לבישת בגדי אבל חדר גם למעמד הנמוך וב-1900 כמעט הכל נהגו ללבוש בגדי אבל.
ב-1920 המנהג ללחבוש בגדי אבל לתקופות ארוכות שכך, יתכן ובגלל ריבוי החללים במלחמת העולם הראשונה. אם כי קתולים אדוקים עדיין החזיקו במנהג זה. עדיין נשאר המנהג ללבוש שחורים בהלוויה גם במאה ה-20.
הצורך בבגדי אבל שחורים במהירות במאה ה-19 וה-20 גרם לפריחת המסחר בהם בבתי כלבו, שכן לא ניתן היה לחכות לתופרת שתתפור בגדי אבל כשאירע מוות במשפחה.
הפונקציה של בגדי אבל היתה לאותת לסובבים שהאדם באבל, ויש להראות לו חמלה וסימפטיה על האובדן.
בגדי אבל 1927
1894 משי, אוסף מוזיאון מטרופוליטן שהוצג במוזיאון ברוקלין לתלבושות.
בגד זה נלבש בזמנו ע"י המלכה ויקטוריה (1819-1901). בגד אבל לזכר בעלה אלברט.
נערכה תערוכה במטרופולין על בגדי מוות בסוף 2014 עד תחילת 2015. התערוכה הציגה בגדי אבל בבריטניה ובארה"ב מ-1815 עד 1915.
המתאבלת הידועה ביותר המלכה ויקטוריה לבשה בגד מטפטה שחורה ומוסלין ממשי שעוטר בתחרה ובבד קרפ שחור.
לא כולם לבשו שחורים. מלכות צרפת לבשו לבן לאות אבל.
היו גם שלבשו בגדי אבל אפורים או סגולים כפי שהודגם בתערוכת בגדי אבל שנערכה במוזיאון מטרופוליטן בניו-יורק ב-2014.
הנסיכה אלכסנדרה , כלתה של ויקטוריה, לבשה בגדי אבל לאחר מות המלכה ויקטוריה ממשי טהור שקושטו בצבע סגלגל. נשים רבות לבשו בגדי אבל לפי צווי האופנה, למרות שבדרך כלל נהוג היה ללבוש בגדים פשוטים.
ב-1963 ג'קי קנדי לבשה בלווית בעלה ג'והן קנדי בגדים שחורים שהפכו לאיקון אופנה. היא לבשה חליפה שחורה של ג'יוונשי ורעלה שחורה שהסתירה את פניה.
בגדי אבל 2015
black veil הרעלה
מקור הרעלה מבגדי הנזירות הקתוליות והיא שימשה כמגן מהמציאות וסימלה צניעות וטוהר.
הרעלה שימשה כאמצעי לאישה להסתיר את יגונה ואת רגשות האבל שלה.
אלמנות אמריקאיות, בעיקר עשירות, נהגו ללבוש רעלה בלוויה.
בספר מידות אמריקאי נכתב שהרעלה אף מהווה פריט לבוש מפתה. היא גם מגנה מקשרים חברתיים לא רצויים אך מהווה גם פריט אופנתי.
ענידת יהלומים נחשבה מקובלת לאבל, כיוון שהם חסרי צבע. כמו כן הייתה מקובלת אבן הג'ד, כיוון שהיא שחורה. פנינים נחשבו מקובלים כיוון שהם סימלו דמעות. בתכשיטים ניתן למצוא משכיות שהכילו שערה של הנפטר סגורה במנעול. גם דמות של אישה בוכיה נראתה בתכשיטים.
אופנת בגדי האבל לאבלים ולמלווים בצבע השחור –דומיננטי.
בעת טקס האבל בקתדרלה הגותית במילנו לג'יאני ורסאצ'ה הנוכחים לבשו בגדים בעיצובו. כך גם בלוויה ב-2010 של אלכסנדר מקווין. הנוכחות לבשו בגדים מהאוסף הגותי המפורסם שלו.
At the 2010 funeral of Alexander McQueen, Kate Moss wore a fur stole and five-inch stilettos (Jeremy Selwyn/Evening Standard/REX)
באמנות
בציור של האנס הולביין מופיעה גברת ג'יין סמול בבגד שחור כבגד של אבלה. בגדי האבל השחורים הפכו לבגדי אבל של מעמד הסוחרים. יחד עם זאת היא חבשה לראשה כומתה לבנה שאף היא איפיינה את הנשים האבלות בצרפת ובבריטניה במאה ה-16.
בציורי פורטרטים של נשים אבלות מהמאה ה-16 וה-17 ניתן לראות בגדים שחורים אך גם בגדים לבנים עם שוליים שחורים. היה יקר לנשים לקנות בגדים שחורים ללוויה ולכן השתמשו בסרטים שחורים כדי לעטר בגדים לבנים.
בציור מ- 1809 ניתן לראות אשה וילדה אבלים בבגדים שחורים בסגנון ניאוקלאסי (שמלת אמפייר).
ציור מ-1827: גברת מתאבלת
A Harlot’s Progress, Plate 6 a print made by William Hogarth. משפחה אבלה
ילדים בלוויה במאה ה-18
לואיז פרנסואז ממשפחת בורבון באבל
בוטלאנסקי
התערוכה של כריסטיאן בולטאנסקי בגרנד פאלאיס
הצייר גכטמן במודעת אבל
אדוארד מונק "ליד מיטת המת"
סר ג'ון אברט מיללאיס ליד מיטת המת
"The Cemetery of Pere Lachaise," after John James Chalon, color engraving
Magnificent Mourning, Hilda Belche
Magnificent Mourning, Hilda Belche
The Entombment, 1893
Maurice Denis (French, 1870-1943)
Tempera on paper, mounted on canvas
Norton Simon Art Foundation
In Mourning and in Rage (1977) by California artist Suzanne Lacy
Military Funeral – Isaac Israels (1865-1934
Anna Ancher (1859-1935), A Funeral, 1891
File:Luis Montero – The Funerals of Inca Atahualpa –
Funerals – Jean Fouquet
בקולנוע
הסרט: Wedding Crashers
הסרט: חיה ותן למות 1973
STEEL MAGNOLIAS 1989
STAR TREK II: THE WRATH OF KHAN 1982
מלחמת הכוכבים 2: זעמו של חאן 1982
FOUR WEDDINGS AND A FUNERAL 1994 ארב ע חתונות ולוויה אחת
מגפי סניקרס שמגיעות עד לשריר הסובך. זהו סוג של נעליים שמחקות את המראה האופייני של הסניקרס, אך מצוידות בעקב גבוה. העקב למעשה לא מאפשר שימוש בהן כנעלי ספורט, אלא כנעליים אלגנטיות בלבד.
Amy Winehouse — All the time
Madonna — Like a Prayer
Carrie Bradshaw
.jpg)
ניתן ללבשם כפי שהם, אך בדרך כלל הם מכוסים על ידי בגד נוסף כמו חצאית, שורטס,
ג'יל סטיוארט
באלנסיאגה
ורסאצ'ה
צבעוניות
.jpg)
Military Funeral – Isaac Israels (1865-1934
v
v
v
v
v
v
v
v
