אחד האביזרים הבולטים השנה הם החגורות. ניתן לראות חגורות בכל הגדלים ובכל מבני גוף.

זהו אביזר אופנתי לגברים ולנשים.

כבר במצרים העתיקה, ביוון וברומי גברים ונשים לבשו חגורות.

חגורות מופיעות מעל מכנסיים, שמלות ואף מעילים. החגורות עשויות מחומרים שונים: מעור, מבד, מבד רקום, מפלסטיק.

ורסצ'ה

גוצ'י

דולצ'ה וגבאנה

מיו מיו

ורסאצ'ה

פראדה

באלנסיאגה

דולצ'ה וגבאנה

פראדה

גוצ'י

פראדה

ג'יל סנדר

דולצ'ה וגבאנה

קיימים פריטי אופנה שנעלמים, אך חוזרים לאחר כמה שנים. (אולי, כדאי לא לזרוק…)

נציג חלק מהם:

כתפיים חשופות

בעבר

כיום

שמלת קומבינזון

בעבר

כיום

ג'ינס קלאסי

בעבר

כיום

עקבים רחבים (פלטפורמות)

בעבר

כיום

שקופים

בעבר

כיום

עגילי סטטיטמנט

בעבר

כיום

מכנסיים רחבים

בעבר

כיום

ואלו המועמדים לאוסקר 2017 בעיצוב תלבושות:

היפה והחיה  Beauty and the Beast מעצבת: ז'קלין דוראן

השעה האפלה  Darkest Hour מעצבת: ז'קלין דוראן

חוטים נסתרים  Phantom Thread מעצב: מארק ברידג'

צורת המים  The Shape of Water  מעצב: לואיס סיקירה

להעיר את המלכה  Victoria and Abdul מעצבת: קונסלטה בויל

מי  זכה?

חוטים נסתרים  Phantom Thread מעצב: מארק ברידג'

ב"חוטים נסתרים"  מופיע השחקן דניאל דיי לואיס. הבמאי פול תומאס אנדרסון  ומעצב התלבושות מארק ברידג'. הסרט מציג את סיפורו של חייט עלית רווק, שנכנס למערכת יחסים חדשה ומרגשת.

ריינולדס וודקוק הוא חייט עלית רווק, שיחד עם אחותו סיריל, מנהלים בית אופנה נחשב המלביש את נשות החברה הגבוהה. נשים רבות עוברות בחייו של וודקוק, ומספקות את הרווק המאושר בהשראה וחברות, עד שהוא נתקל באלמה, מלצרית צעירה וחזקה שהופכת למוזה שלו ולמושא אהבתו.

תיק קלאץ הוא תיק ללא ידיות, בדרך כלל עם אבזם. התיק הוא בגודל שאפשר לשאת ביד. זהו תיק ערב לנשים בדרך כלל מלבנית.

מקור תיק הקלאץ הוא בתיקי ערב של נשים.

ראשית תיק הערב  הוא בתיק המטבעות שהיה צמוד לאישה ונקרא reticule – תיק נשי מרובע קטן. תיק זה איפיין את הקיסרית ג'וזפין.  בתקופה הויקטוריאנית נשים נשאו תיק מקושט בערב בו אחסנו ממחטה ומלחי הרחה. תיקים אלו נראו שוב בתקופת מלחמת העולם הראשונה בגלל קיצוב בבדים. מאז הם הפכו לארנק רווח אצל נשים בערב. בשנות ה-20 נשים השתמשו בתיקי קלאץ רקומים בחרוזים ובסגנון ארדקו.

בשנות ה-30 יצר הרמס את תיק הקלאץ המעוצב. התיק היה מעור:

תיק הקלאץ של הרמס משנות ה-30.

התכשיטן  ואן קליף יצר בשנות ה-30 תיק קלאץ מתוכשט אותו כינה minaudière ששאב את השראתו מאשת חברה אמריקאית שנשאה בערב קופסת סיגריות ממתכת. חיקו תיק זה פירמות כמו קארטייה וטיפאני.

קלאץ של ואן קליף משנות ה-30

בשנות ה-30 ייצרו בארה"ב תיקי קלאץ מפלאסטיק דמוי עור. תיק הקלאץ הפך  למקובל על ידי כוכבות הוליווד וברחבי ארה"ב.

 כיום יש עיצובי קלאץ הנראים כתכשיטים:

 

Marchesa evening bag Fall 2013  The House of Beccaria	Judith Leiber Garden Gates Evening Bag	Marchesa- Evening Bags

מגמות מודרניות:

1. רטרו ווינטאג'

2. קישוט באבני חן

3. צבעים בולטים: אדום, צהוב, כתום, ירוק, שחור, מוכסף, מוזהב

4. חומרים: פי.וי.סי. עור, פלסטיק, אריגים.

5. הדפסי בעלי חיים

באופנה

איב סן לורן

גוצ'י

סטלה מקרתני

קאיו

דרייס פון נוטן

ולנטינו

כלואה

ג'ימי צ'ו

דריס פון נוטן

ברברי

ולנטינו

גוצ'י

באלנסיאגה

בוגוטה ונטה

גוצ'י

ג'ימי צ'ו

קאיו

אלכסנדר מקווין

בלנסיאגה

סן לורן

גוצ'י

דריס פון נוטן

סטלה מקרתני

בוגוטה ונטה

פראדה

ולנטינו

בוגוטה ונטה

ויקטוריה בקהאם

צבעי פסטל (בעיקר, לילך)

מייקל קורס

ויקטוריה בקהאם

גימבטיסטה ואלי

השראה מהאמנות

ורסצ'ה

ג'ינס (כהה ומעוצב)

טיבי

קנזו

נינה ריצ'י

טרנץ ענק

ולנטינו

לואה

מקס מארה

שקיפויות

פאקו רבאן

ג'יל סאנדר

דולצ'ה וגבאנה

כריסטיאן דיור

צבעים עזים

פיליפ לים

אגונה

ורסאצ'ה

פלסטיק

שאנל

מארק ג'ייקובס

ברברי

חצאית עיפרון

פראדה

הרמס

גוצ'י

קישוטים (כגון: נוצות, גדילים)

סלווטורה פרגמאנו

סלין

בלמין

שורטס

לואי ויטון

כריסטאן דיור

ולנטינו

שמלת קומבינזון

אלכסנדר וונג

אוסקר דלה רנטה

דיאן פון פירסטרברג

משבצות

פאניפאק (פאוץ)

פרחים (נוסח שנות ה -60)

בגדי ספורט רטרו

חליפה לבנה

החצאית הטרנדית לשנה זו היא חצאית המכסה טפח וחושפת טפחיים. היא א-סימטרית.

להלן צילומים חדשים:

סטלה מקרתני

ג'וסף

באלמיין

דיאן פון פירסטברג

סן לורן

קלוין קליין

בחורף זה אנו מוצאים את הפרווה המלאכותית מככבת במעילים אבל גם בכל מיני אקססוריס.

צעיפים

תיקים

קבקבים

כפפות

מחזיקי מפתחות

סניקרס

תיקים מנומרים

קלאץ

סנדלים

עגילים

כובע

תיק עגול

נעלי בית

וסט

פוסט זה מיועד לחובבי שירה.

שרון טרגל: דליה רביקוביץ (צילום-יחצ)

דליה רביקוביץ (1936-2005), אחת מגדולות המשוררות שלנו, כתבה שירים רבים. במספר שירים היא כתבה והזכירה לבוש. הבגדים המופיעים בשיריה הם חלק אינטגרלי מהם. דליה, שהייתה אישה יפה מאוד, אהבה בגדים. בגדים ותיאורי גוף משמשים לה לתיאור אנשים , מצבים ורגשות שונים.

היא אהבה שמלה אדומה, אך גם חיפשה את חולצתה השחורה. היא לבשה שמלה פרחונית וגם דיברה על חצאית משובצת. היא כתבה על הבגד הבוער, אך למעשה, גופה בער. את בנה יחידה היא משווה ל"רקמה מדויקת".

היא תיארה דמויות בלבוש. למשל,  בשיר על סבתא:

היתה ביננו הבנה

סבתא,

האם זה העור השקוף של שתינו

עור שאינו מגן על הבשר

כלל ועיקר.

הסיפור שלנו

יש בו איים שהשתיקה יפה להם

מוטב להשאיר כתם ושכחה על דברים שאירעו בעבר

אבל הדמיון ביננו

אינו מוטל בספק

מה שהוליד הבנה ללא אהדה.

כובע פנמה ובגדים של גברת אירופית

לפני שבאו הימים הרעים

וכרסות הקש עומדות להתפרק

הרי היית מבשלת לפעמים בעסק גדול,

לא שכחת מעולם להזכיר

את הטרחה.

וימים שהיית מתווכחת עם הרדיו

מתנצחת עם דרשני פרשת השבוע

בפלפול שלמדת מסבא שלך.

בכל "בנות ציון" של העיר הנידחת ביאליסטוק

לא היתה עלמה גאוותנית כמוך

ואפילו היתה לזה מידה של הצדקה.

סבתא, אני מתכוונת אליך,

הסבתא האירופית, לא הסבתא השניה.

אני נזכרת בך לעיתים לא קרובות

ולא רחוקות,

כמו בפרק חיים שחלף,

בעצמת זיכרון עמוק.

בחמלה בלתי פעילה.

אולי זה העור השקוף המאחד ביננו

את ללא הגנה

אני ללא הגנה.

תועלת לא צמחה לך מזה

ואת דרשת במפגיע תועלת

ועל הסוף ההוא מוטב שלא נדבר.

סבתא, החיים ההם נגמרו סוף סוף

וגם זה היה פתרון

עכשיו כשאין לך עוד נכסים של יום יום

אולי ייטב לך לדעת

שהיתה ביננו הבנה.

הבגד

"אַתְּ יוֹדַעַת, הִיא אָמְרָה, תָּפְרוּ לָךְ בֶּגֶד מֵאֵשׁ,

אַתְּ זוֹכֶרֶת אֵיךְ נִשְׂרְפָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל יָאזוֹן בִּבְגָדֶיהָ?

זֹאת מֵדֵיאָה, הִיא אָמְרָה, הַכֹּל עָשְׂתָה לָהּ מֵדֵיאָה.

אַתְּ צְרִיכָה לִהְיוֹת זְהִירָה, הִיא אָמְרָה.

תָּפְרוּ לָךְ בֶּגֶד מַזְהִיר כְּמוֹ רֶמֶץ,

בּוֹעֵר כְּמוֹ גֶּחָלִים.

אַתְּ תִּלְבְּשִׁי אוֹתוֹ? הִיא אָמְרָה, אַל תִּלְבְּשִׁי אוֹתוֹ.

זֶה לֹא הָרוּחַ שׁוֹרֵק, זֶה הָרַעַל מְפַעְפֵּעַ.

אֲפִלּוּ אֵינֵךְ נְסִיכָה, מַה תַּעֲשִׂי לְמֵדֵיאָה?

אַתְּ צְרִיכָה לְהַבְחִין בְּקוֹלוֹת, הִיא אָמְרָה,

זֶה לֹא הָרוּחַ שׁוֹרֵק.

אַתְּ זוֹכֶרֶת, אָמַרְתִּי לָהּ, אֶת הַזְּמַן שֶׁהָיִיתִי בַּת שֵׁשׁ?

חָפְפוּ אֶת רֹאשִׁי בְּשַׁמְפּוֹ וְכָכָה יָצָאתִי לָרְחוֹב.

רֵיחַ הַחֲפִיפָה נִמְשַׁךְ אַחֲרַי כְּעָנָן.

אַחַר-כָּךְ הָיִיתִי חוֹלָה מִן הָרוּחַ וּמִן הַגֶּשֶׁם.

עוֹד לֹא הֵבַנְתִּי לִקְרֹא אָז טְרָגֶדְיוֹת יְוָנִיּוֹת,

אֲבָל רֵיחַ הַבֹּשֶׂם נָדַף וְהָיִיתִי חוֹלָה מְאֹד.

הַיּוֹם אֲנִי מְבִינָה שֶׁזֶּה בֹּשֶׂם בִּלְתִּי טִבְעִי.

מַה יִּהְיֶה אִתָּךְ, הִיא אָמְרָה, תָּפְרוּ לָךְ בֶּגֶד בּוֹעֵר.

תָּפְרוּ לִי בֶּגֶד בּוֹעֵר, אָמַרְתִּי, אֲנִי יוֹדַעַת.

אָז מָה אַתְּ עוֹמֶדֶת, אָמְרָה, אַתְּ צְרִיכָה לְהִזָּהֵר,

הַאִם אַתְּ לֹא יוֹדַעַת מַה זֶּה בֶּגֶד בּוֹעֵר?

אֲנִי יוֹדַעַת, אָמַרְתִּי, אֲבָל לֹא לְהִזָּהֵר.

רֵיחַ הַבֹּשֶׂם הַהוּא מְבַלְבֵּל אֶת דַּעְתִּי.

אָמַרְתִּי לָהּ: אַף אֶחָד לֹא חַיָּב לְהַסְכִּים אִתִּי

אֵינֶנִּי נוֹתֶנֶת אֵמוּן בִּטְרָגֶדְיוֹת יְוָנִיּוֹת.

אֲבָל הַבֶּגֶד, אָמְרָה, הַבֶּגֶד בּוֹעֵר בָּאֵשׁ.

מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת, צָעַקְתִּי, מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת?

אֵין עָלַי בֶּגֶד בִּכְלָל, הֲרֵי זֹאת אֲנִי הַבּוֹעֶרֶת."

"כשיבוא, אפנה אליו במתיקות". סרקופג המתאר את מדיאה שולחת את שני בניה עם מתנות ליאסון. מוצג באלטס מוזאום, ברלין

רקמה מדויקת

אני מסתכלת בקטן הזה

ורואה את פרח לב הזהב מנח על הכר.

פיו פתוח.

עיניו משורטטות בעדינות.

ראשו מופקד בחלומות טובים.

כבר הפליג ממני והלאה.

גביניו הדקים מתוחים כציור.

אין רקמה מדויקת ממנו.

"רקמה" זהו שיר על בנה. "רקמה" מתוך הפרויקט המדהים: הארכיון. השיר "רקמה מדויקת" מוקרא על ידי ליאורה ריבלין

http://www.haarchion.co.il/poem/%D7%A8%D7%A7%D7%9E%D7%94-%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%AA/

שכרה

לו היתה ידי משגת את השמלה האדומה
שמחירה יקר מאוד,
ולו היה לי עופר מדלג על הרמה
מקפץ על הגבעות –

היינו נתלים בגגות הבתים
והיינו קושרים את כנפי הרוחות
עד שהיו מסתבכות ומסתבכות –
כמו פקעת של חוטים.

והן מתנשמות על פיהן ובורחות –
עד שיצא השמש בגבורה
מתנודד ברוב כוחו.

וישליך לי מעל שוחנו פרורים
שיהיו בוערים על השמלה האדומה,
וישוב יסתולל בי בקול נהמה
וינגח בקרניו
כצמד שוורים.

ועלי השיחים יהיו הומים ומצלצלים
כמטר מטבעות זהב
ויביט ויראה ויביט בי מאוהב

דמה לך דודי לצבי או לעופר אילים.

נועה ויכונסקי- בהשראת השיר: שכרה (צילום-יחצ)

פורטרט

היא יושבת ימים רבים בביתה.
היא קוראת עתונים.
(מה יש, אתה לא קורא?)
היא אינה רוצה מה שהייתה רוצה לעשות. יש לה עיכובים.
היא רוצה וניל, הרבה וניל.
תן לה וניל.

בחורף קר לה, קר לה ממש
קר לה יותר מאשר לאחרים.
היא מתלבשת היטב ועדיין קר לה.
היא רוצה וניל.

היא לא נולדה אתמול, אם זה מה שאתה חושב.
זאת לא פעם ראשונה שקר לה
לא פעם ראשונה חורף.
בעצם גם הקיץ איננו נעים.
היא קוראת עיתונים יותר ממה שהייתה רוצה.

בחורף היא לא זזה בלי תנור.
נמאס לה לפעמים.
האם היא בקשה ממך הרבה דברים?
תודה שלא.
היא רוצה וניל.

אם תרצה להביט מקרוב, יש לה חצאית משובצת.
היא אוהבת חצאית משובצת כי זה עליז.
להביט עליה, אתה תצחק.
הכל מגוחך כל-כך.
אפילו היא צוחקת לזה לפעמים.
קשה לה בחורף ורע לה בקיץ,
אתה תצחק.
אפשר להגיד מימוזה,
עוף שאינו פורח,
אפשר להגיד הרבה דברים.
היא תמיד מתעטפת במשהו ונחנקת,
לפעמים חצאית משובצת ועוד בגדים
תשאל, למה היא מתעטפת כשאפשר להחנק?
הדברים האלה מסובכים.

זה הקור בחורף והחום המופרז בקיץ,
אף פעם לא כמו שצריכים.
ודרך אגב, אל תשכח, היא רוצה וניל,
עכשיו היא אפילו בוכה.
תן לה וניל.

 

חיפשתי ולא מצאתי את חולצתי השחורה

חיפשתי ולא מצאתי את חולצתי השחורה
ערמת הבגדים מתגבהת על כסא
ואינני מוצאת בתוכה את חולצתי השחורה
זאת החולצה שרציתי ללבוש
בכדי לקנות את לבך.
אני לא מכירה את כל שמלותי
וגם לא ממש זוכרת אותך.
לילה אחד עשינו שמות
בי ובך.
הימים חולפים שנה עוברת
בלי מנגינה אני נשארת.
אני אשה שאף פעם בשום מקום
לא למדה לנגן.
תשמור עלי הפעם שנוכל לנחש כמיטב היכולת
מה קרוב יותר,
מותי או מותך?
ובין אפשרות כזו או אחרת
המנגינה איננה נשארת.
כל לילה אני צולחת נהרות חמים שורצי תנינים.
מה שהיה היה.
לא יאומן באיזו קלות דעת
שכחת איך פעם אחת בחיים
הייתי אשה חיה.
חבל על דאבדין ולא משתכחים
במיוחד בלילה הזה
שצורב אותי ככוויה.
מה שהיה היה.
תדבק לשוני לחכי אם אמר עוד פעם מלים של אהבה.

דבש ובשמים וריחות רוזמרין
הם מה שנותר לי ממך.
והלילה הזה ארוך כל כך
ואיום כנדגלות
מה נשתנה הלילה הזה
מכל הלילות.
לא אהבה אני מבקשת
רק מים רבים
מעל לראשי
שיכבו את האהבה.
כל מימי הים התיכון
והים האדם והים השחור
הם מים של שלווה.

וותר לי הפעם שלח אותי לחפשי
ואני אהיה מנוחמת וחופשיה.
לא ימצאוני השומרים הסובבים בחוץ
לא יפצעוני ולא יכוני
פעם שלישית או שניה.
אבל אתה ישן שינה של שכחה
וחולם עליך ועל עצמך
וגם לי יש כוח בלתי משוער
לשכוח מה שצריך לשכוח
בעיקר לשכוח אותך.

בלה הלכה

בלה נתבללה,

הלכהרחוק בלה.

אביה ואמה בוכים

מנחשים בקפה,

והיא איננה.

שלושה גברים חומי פנים

נשאו אותה בידיהם החזקות

אל בטן אניה

אותה כלאו בין הררי פחם.

והם לקחו אותה לעיר זרה ומענגת

שלא ידעה את לשונה ומנהגיה

והשנים חלפו מאז רעות וארכות

והיא על הוריה

לא חדלה להתאבל.

והיא לובשת מחלצות ומתקשטת בצמידים

ומחביאה את צערה ואת לבה מקשה כאבן,

לא תנסה להמלט אל בית אביה ואמה

כי איש אחד מן השלושה שחטפוה היא אוהבת.

שיטת השכבות בבגדים היא דרך לשימוש במספר בגדים הנלבשים אחד מעל בשני. שיטת ביגוד זה נפוצה בעיקר בזמנים  בהם הטמפרטורה  נמוכה, כיוון ששיטת השכבות מאפשרת חימום הגוף. באזורים חמים לעיתים הבגד העליון חוסם את קרינת השמש. אנשים העוסקים בספורט לעיתים לובשים מספר שכבות, כך כאשר הם מתחממים מבביצוע פעילות ספורטיבית, הם מסוגלים להשיל בגדים.

באופנה – שיטת השכבות מאפשרת שילוב מרקמים, טקסטורות ובדים.

כאשר השכבות מגנות על הגוף בדרך כלל מדובר בשלוש שכבות ביגוד:

שכבה פנימית שמטרתה לשמור על חום הגוף ולשמור עליו יבש.

שכבה אמצעית שמכונה גם שכבה מבודדת.

שכבה עליונה המגנה מרוח או מגשם ושומרת על שתי השכבות התחתונות.

באופנה:

שכבה תחתונה היא בדרך כלל בגד צמוד לגוף כגון: גולף, חולצה עם צווארון, טי שירט, בגד גוף.

שכבה אמצעית מאופיינת בכך שהיא רחבה יותר ומאפשרת לכך שהשכבה התחתונה תיראה על הלובש.

שכבה עליונה היא בדרך כלל עליונית, מעיל או ז'קט.

גולף חולצה ומעיל

גולף אוברול ומעיל

חולצה תחתונה, חולצה עליונה וז'קט

חולצה תחתונה, סריג ומעיל על הכתפיים

סריג, ז'קט ומעיל

גולף, חולצת דנים ומעיל

צעיף, חולצה וז'קט

חולצה, ז'קט ופרווה

גולף, חליפה ומעיל

חולצת גוף, חליפה ומעיל

חולצה, מעיל, של גדול וחגורה

חולצה, ז'קט, מעיל וצעיף

חולצה, ז'קט, מעיל וצעיף

טי שירט, שמלה ומעיל

חולצה תחתונה, סריג וז'קט

שמלה, מעיל, של וחגורה

חולצה תחתונה, עליונה ומעיל

חולצה תחתונה וז'קט

חולצה, סריג, ז'קט, צעיף

סטיילינג

ז'קט מעל ז'קט

\

מעיל מעל חליפה

מעיל על מעיל פלוס חגורה