החצאית היא אבולוציה של החצאית הצרה שהופיעה באופנה מאז תחילת המאה.
ייתכן ו- Poiret הושפע על ידי ההתנהגות של גברת הארט א. ברג שטסה בטיסה הראשונה בה היא לקחה חלק באוקטובר 1908 עם וילבור רייט. היא קשרה את החבל סביב החלק התחתון של החצאית שלה כדי למנוע פיצוץ במהלך הטיסה; לאחר שרייט ו-ברג נחתו, היא עזבה את המטוס מדדה עד הסרת החבל של החצאית שלה.
הארט בחצאית האבל
שמלת האבל בגאזט דה בון טון, 1913
מאחר שהחצאית צרה מתחת לגובה הברכיים היא מנעה מהאישה לפסוע בצעדים גדולים ולכן בתחילת המאה נקרעה פעמים רבות כאשר האישה לא הקפידה על צעדים קטנים מספיק.
כדי לפתור בעיה זו נהגו נשים לפעמים לקשור את רגליהן ברצועת עור שתמנע מהן לפסוע פסיעה גדולה מדי.
עיצוב מאוחר יותר פתר את הבעיה על ידי יצירת שסע המאפשר גמישות תנועה טובה יותר ופחות לחץ על הבד.
חצאיות צרות וארוכות הופיעו במגוון צורות לאורך המאה והיו נהוגות בעיקר כלבוש ערב מכובד או אירועים יוקרתיים כדוגמת האוסקר.
כדי למנוע קריעה של החצאית כאשר נשים ניסו ללכת בהם, לפעמים נהגו לענוד מתחת לברכיים סרט אלסטי שאיפשר להן תנועה יותר קלה.כמה נשים אימצו סגנון של מכנסי הרמון שהיו צמודים בקרסוליים. מכנסיים אלה היו גלויים מתחת המכפלת של החצאית.
הארכיון של הניו יורק טיימס בין 1910 לבין תחילת מלחמת העולם הראשונה מכיל תיאורים מפורטים של לובשי חצאית האבל של התקופה. נשים רבות לאחר מכן גילו כיצד ללכת עם חצאיות אלו והן זכו לפופולאריות.
למרות שהמונח משמש לחצאיות צרות בתחילת המאה ה-20 היו בהן לפעמים פתחים וקפלים סמויים שאיפשרו לאישה לנוע ביתר חופשיות, כי בתקופה זו נשים הפכו להיות יותר פעילות בפעילויות שונות. את הסגנון הזה ניתן היה למצוא בבגדי ערב ובשמלות כלה כאשר האישה נדרשה לצעוד רק מעט צעדים.
כיום
החצאיות הופיעו בצורות שונות, במיוחד בתחום שמלות ערב. חצאיות עיפרון הפכו פופולריות מ 1950 ואילך. אופנה זו הופיעה בחצאיות קשירה ובאופנת פטיש, כשהחצאיות היו לעתים קרובות עשויות מעור, PVC, או לטקס.
חצאיות האבל עדיין קיימות היום בסגנון גותי ובקהילות BDSM . ( ראשי תיבות באנגלית של קשירה (Bondage), משמעת (Discipline) וסאדו-מזוכיזם). היא עשויה מחומרים הנהוגים באופנה זאת כגון עור, PVC, לטקס והופיע במגזינים רבים לנושא.
משפחת אדאמס: מורטישיה בדרך כלל לובשת שמלות שחורות ארוכות בסגנון האבל. הדמויות הבדיוניות שידועה בשמלת האבל שלה היא מורטישה אדמס מהסרט "משפחת אדמס" שמופיעה תמיד בשמלת האבל גותית שחורה.
דיק טרייסי: מדונה מופיעה בשמלה שחורה, צרה, מבריקה בסגנון האבל.
כתום הוא צבע שנמצא בין אדום לצהוב. בשימוש בצבעים נוזליים, ניתן ליצור את הצבע הכתום על ידי ערבוב של אדום וצהוב.
בעברית, המילה "כָּתֹם" נגזרת מן המילה "כֶּתֶם", שאחת ממשמעויותיה היא "זהב". מבחינה זו, העברית שונה משפות רבות אחרות, שבהן יש קשר, בין המילה "כתום" (orange או מילה דומה בהרבה שפות) לבין המילה "תפוז". אפילו בערבית קיים קשר בין שם הצבע הזה, برتقالي (בורתוקלי) לבין המילה תפוז, برتقال (בורתוקל). אולם, באנגלית, לצד המילה orange, שפירושה הפשוט הוא "כתום", קיימת גם המילה Marigold, שפירושה הוא כתום-צהבהב והמילה gold, "זהב" מצויה בה.
כתום הוא הצבע הלאומי של הולנד בשל העובדה שמוצא בית המלוכה מנסיכות אורנז'-נסאו (אורנז' בשפות רבות הוא כתום). הכתום הוא הצבע הראשי שלנב "כתום" בהולנדית.חרות ספורט רבות בהולנד. למשל, נבחרת הולנד בכדורגל מכונה Oranje –
כתום מקובל בעולם כצבעם של כוחות חילוץ והצלה. זו הסיבה שבצה"ל, כתום הוא צבע הכומתה של פיקוד העורף.
בצה"ל, צבע הדגל של חיל ההנדסה הקרבית הוא כתום-שחור. צבעי הדגל נבחרו בעקבות מבצע עמורה ("אדמה חרוכה") בו השמיד חיל ההנדסה את תשתיות הצבא המצרי בחצי האי סיני בעקבות הנסיגה ממנו אחרי מבצע קדש. כתום מסמל את להבות הפיצוצים והשחור את האדמה החרוכה שהשאיר חיל ההנדסה.
ברפואת חירום, פס כתום על המדים מסמל פרמדיק שהוא בעל הסמכות הרפואית הבכירה ביותר בטיפול בשטח. כמו כן ניתן למצוא פס כחול, אדום וירוק לסמכויות הרפואיות השונות.
בתחום התחבורה משמשים שלטי הכוונה וסימוני דרך כתומים לסימון אזור עבודה.
כתום כצבע התפוז
משתמשים בצבע הכתום כדי להגביר את הנראות של עצמים. כובעים, חליפות, גופיות ואביזרים נוספים בצבע כתום מיוצרים עבור ציידים, עובדים בכביש ואחרים שבטיחותם תלויה בכך שיראו למרחק. כבלי טלפון וסיבים אופטיים בדרך כלל ארוזים בצינורותפוליאתילןבצבע כתום.
חצאית בגזרת A היא חצאית שצמודה לירכיים ובהדרגה מתרחבת לכיוון המכפלת. היא מקנה את הרושם של צורת האות A. המונח משמש גם כדי לתאר את השמלות ואת המעילים עם צורה דומה.
המונח היה בשימוש לראשונה על ידי המעצב כריסטיאן דיור כתווית עבור האוסף שלו של באביב 1955. איפיין את אוסף בגדים בגזרת A ולאחר מכן זו הייתה הצללית המבוקשת ביותר בפריז.
הרעיון הפך לפופולרי על ידי יורשו של דיור איב סן לורן, עם גזרת "טרפז" בבגדים שהוצגה ב- 1958. הוא הציג שמלות מתנפחות היורדות באופן דרמטי מקו הכתפיים.
בגדים בסגנון A הפכו לפופולריים בשנות ה-60 וה-70. בשנות ה-80 גזרה זו ירדה מגדולתה וקמה לתחייה בשנות ה-90 המאוחרות. החל מזמן זה גזרה זו מתארת כל שמלה הרחבה במותניים מאשר בבית החזה וכן חצאית הצרה במותניים ומתרחבת כלפי מטה.
חצאית A יכולה להופיע עם קישוטים שונים: כיסים, כפתורים במרכז החצאית רוכסן מאחורנית או מקדימה.
החצאית יכולה להופיע באורכים שונים.
היא מומלצת לנשים כיוון שהיא יוצרת אשליה של גזרה חטובה.
בתקופה האליזביתנית (1558-1603) כבר נראתה המקבילה של חצאית A.
גם בתקופה האדוארדית (1901-1910) ניתן לראות שמלות בגזרת A.
לרוב השתמשו בשמלה תחתונית כדי ליצור מראה צר למעלה ורחב למטה.
גברת בתקופה האדוארדית
בתקופה של שושלת קינג בסין (1644-1911) ניתן לראות חצאיות בגזרה זו.
לאחר דיור וסן לורן בשנות ה-60 הופיעה שמלת האוהל במערב, שאף היא בגזרת A.
פייר קרדין הציג בגדים רבים בגזרת A. חצאית שלו בגזרת A מופיעה על שער שבועון גליימור בשנות ה-50.
בשנות ה-60 שוב הופיעה החצאית בגזרת A ואפילו בגרסת חצאית מיני.
בשנות ה-70 הופיעו חצאיות A בג'ינס. החצאיות הללו הפכו לבחירה של נשים כחצאית לעבודה.
בשנות ה-80 נשים פחות לבשו גזרה זו, אך היא חזרה לאופנה בשנות ה-90. גם במאה ה-21 ניתן לראות בתצוגות אופנה וגם ברחוב בגדים בגזרת A.